שוב מגיע היום הזה בשנה עם פריחת האביב והעצב העמוק ,יום הזיכרון, התכנסנו שוב ברחבה: החטיבות התיכון, חולצות לבנות, בוגרי בית הספר על שלל מדיהם ודרגותיהם עומדים נרגשים ומחליפים חוויות, ושוב הרשימה על לוח הזיכרון מתארכת ועוד שם מתווסף.

בתוך המילה שכול ישנה המילה כל והיא באמת מכילה את הכל- כל הכאבים והשריטות, כל העצב והצער, כל החרדות והפחדים, כל ההחלטות שהחלטנו, כל החיים שבנינו, כל הילדים שנולדו וגדלו, כל בני הזוג שלנו , כל המקצועות שבחרנו, כל מה שעשינו בחיים ומה שעוד נעשה- הכל צבוע בגווני השכול. מלחמות ללא סוף הלנצח נאכל חרב? נזכור את כולם היפים, הצעירים , הם אינם אבל אנחנו כאן להנציח את זכרם.