מבחני קיץ אזרחות

נושאים לבחינה באזרחות- מחצית שנייה – כיתה יא

– יש ללמוד תוך שימוש במחברת ובסכום(או בספר הלימוד). – החומר למבחן כולל את כל תתי הנושאים והמושגים שנלמדו בהקשר לנושאים המפורטים.

 

הכרזת העצמאותע"מ 11-23 בספר הלימוד.

הרקע ההיסטורי להקמת מדינת ישראלועקרונות היסוד שלה ע"מ 30-32 בספר הלימוד. החלטת האו"ם 181 (כ"ט בנובמבר 1947).

הגדרת מושג המדינה והתנאים לקיומה של מדינה- מתוך הסיכום המצורף.

לאומיות ומדינות לאוםע"מ 36-37, 40-43 בספר הלימוד. 

הצדקות לקיומה של מדינת לאום ע"מ 49-53 (ללא הצדקה דתית) בספר הלימוד.

המאפיינים היהודיים של המדינהכפי שבאים לידי ביטוי בחקיקה , במרחב הציבורי, ובין הציבורי לפרטי- מתוך הסיכום המצורף.

מדינת ישראל והעם היהודי בתפוצות– מתוך הסיכום המצורף.

המיעוטים בישראל. ע"פ מחברת וסכום.

השסע הלאומי. ע"פ מחברת וסכום.

עקרון שלטון העם ובחירותע"מ 137-142 (ללא ממשל נשיאותי),    ע"מ 144-149.

עקרון הכרעת הרובע"מ 150- 153.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מחוון מושגי יסוד

 

 

ההגדרות שבמחוון מושגים זה הן מעתה אלו שבתוקף והן המחייבות לבחינה.

 

פתח דבר

הרקע ההיסטורי, הכרזת העצמאות

הצהרת בלפור

 

ý    מכתב ששלח שר החוץ הבריטי בלפור (ב- 1917) ללורד היהודי רוטשילד  

ý    מודיע על החלטת ממשלת בריטניה לקדם הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל

כתב המנדט

ý    הסמכה לבריטניה על ידי חבר הלאומים (ב- 1922)

ý    להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל (יישום הצהרת בלפור)

ý    המנדט ניתן על ארץ ישראל משני עברי הירדן (בריטניה הוציאה את עבר הירדן המזרחי מחוץ למנדט ובכך הניחה תשתית לממלכת ירדן)

ý    המנדט מדגיש את הצורך לשמור את הזכויות האזרחיות והדתיות של לא-יהודים בארץ ישראל

החלטה 181 – תוכנית החלוקה

ý    החלטת עצרת האו"ם בכט' בנובמבר 1947 (29.11.47)

ý    החלטה להקים בתוך החלק שנותר מן המנדט בארץ ישראל המערבית, מדינה יהודית ומדינה ערבית

ý    ההנהגה היהודית קבלה את התכנית. ההנהגה הערבית דחתה אותה והערבים החלו בפעולות איבה/מלחמה (השלב הראשון של מלחמת העצמאות)

הכרזת העצמאות

ý    מסמך ההכרזה על מדינת ישראל שנחתם על ידי דוד בן גוריון וחברי מועצת העם (=נציגי הישוב היהודי בארץ ישראל)

ý    הוכרזה בה' באייר תש"ח/ 14 במאי 1948, בתל אביב, בעיצומה של מלחמת העצמאות

ý     

ý    כוללת שלושה חלקים: חלק היסטורי (לגיטימציה), חלק מעשי/ביצועי/אופרטיבי, חלק הצהרתי (אופי המדינה/ עקרונות, פניה לגורמים שונים).

הכרזת העצמאות: הצדקות היסטוריות

ý    הצדקות להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל הקשורות לאירועים היסטוריים (חובה לזכור 3 דוגמאות):

ý    בה הוא קם התעצב ויצר נכסי תרבות ובראשם התנ"ך

ý    במהלך הגלות העם המשיך בתקוה ובמאמץ לשוב לארץ ישראל

ý    נעשה מאמץ לשיבה לארץ בדורות האחרונים שהביא להקמת ישוב גדול ומבוסס

ý    השואה הוכיחה את ההכרח בפתרון בעיית האנטישמיות על ידי מדינה יהודית

ý    השתתפות היישוב היהודי במלחמת העולם השנייה הקנתה לו את הזכות להימנות על העמים באו"ם

הכרזת העצמאות: ההצדקות הבינלאומיות (משפטיות)

 

ý    הצדקה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל הנובעת מתמיכה/ הכרה בינלאומית בזכותו העם היהודי למדינה בארץ ישראל

ý    החלטות רשמיות של מדינות וגופים בינלאומיים/ דוגמאות: הצהרת בלפור, כתב המנדט, החלטת האו"ם על החלוקה (החלטה 181)

הכרזת העצמאות:

הצדקה טבעית/

אוניברסאלית

ý    הצדקה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל הנובעת מהזכות הטבעית והאוניברסלית של כל עם להגדרה עצמית

מאפיינים היהודיים של המדינה הבאים לידי ביטוי בהכרזה

ý    בהכרזה בא לידי ביטוי האופי היהודי של המדינה בדברים הבאים (חובה לזכור 2 דוגמאות):

ý    בשם המדינה: מדינת ישראל/ בהכרזה עליה כמדינה יהודית

ý     בפתיחת שעריה לכל יהודי

ý    בקריאה לעם יהודי להתלכד סביבה

ý    בקביעה כי המדינה תושתת על יסודות החרות הצדק והשלום במורשתם של נביאי ישראל

מאפיינים דמוקרטיים של המדינה הבאים לידי ביטוי בהכרזה

ý    בהכרזה בא לידי ביטוי האופי הדמוקרטי של המדינה בדברים הבאים (חובה לזכור 3 דוגמאות):

ý    הכרזה על הקמת מוסדות דמוקרטיים / קיום בחירות/ כינון חוקה

ý    הבטחה לשוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה ללא הבדל דת גזע ומין/ בהבטחה לחרות דת מצפון לשון חינוך תרבות

ý    בהבטחה להיות נאמנים לעקרונותיה של מגילת האו"ם

ý    בקריאה לערבים תושבי המדינה שקמה להשתתף בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה

ý    בהבטחה להעניק לערבים אזרחי ישראל נציגות מתאימה בכל מוסדות המדינה

ý    שמירה על המקומות הקדושים לכל הדתות

ý    פיתוח הארץ לטובת כל תושביה

פניות לגורמים שונים

ý    לאו"ם – לשיתוף פעולה בהגשמת החלטת החלוקה/ להקמת אחדות כלכלית בארץ ישראל בכללותה/ לקבל את ישראל לתוך משפחת העמים

ý    לערבים תושבי מדינת ישראל שזה עתה קמה – לשמור על השלום, לקחת חלק בהקמת המדינה, על יסוד אזרחות מלאה ושווה במדינה וייצוג מתאים בכל מוסדותיה  

ý    למדינות שכנות- מושטים יד לשלום ושכנות טובה, לשיתוף פעולה במאמץ לקדם את המזרח התיכון כולו.

ý    לעם היהודי בתפוצות להתלכד סביב הישוב היהודי ולסייע במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל

פרק א' – מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית:

הרעיון הלאומי, ההצדקות למדינת הלאום, עמדות לגבי אופייה הרצוי של המדינה היהודית,  מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית (המצוי: משפטיים, מרחב ציבורי, בין הציבורי לפרטי), מדינת ישראל והעם היהודי בתפוצות, החברה הישראלית, המיעוטים בישראל, השסע הלאומי

הרעיון הלאומי וטיפוסים/ סוגים של מדינות לאום

מדינה

(תנאים למדינה)

ý    ארגון חברתי הכולל שלטון

ý    על אוכלוסייה

ý    היושבת בשטח מוגדר (טריטוריה)

ý    בעל ריבונות פנימית וחיצונית (חוסר כפיפות לגורמים חיצוניים)

ý    הכרה בינלאומית (קיים ויכוח האם זהו מרכיב הכרחי בהגדרה)

אזרח

(מושג רקע)

ý    מעמד חוקי ממנו נובעות זכויות וחובות (התנאים לקבלת האזרחות משתנים ממדינה למדינה)

ý    הזכויות העיקריות: הגנה על בטחונו, הצבעה בבחירות, זכות כניסה למדינה, חופש עיסוק במדינה, זכויות סוציאליות

ý    החובות העיקריות: ציות לחוק, חובות על פי חוק (תשלום מיסים ושרות צבאי או לאומי)

קבוצה אתנית

ý    קבוצה שלה יסודות משותפים  אתניים-תרבותיים/ מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, ולעתים גם דת

ý    קבוצה זו אינה בהכרח בעלת דרישות להגדרה עצמית/ לריבונות

לאום

ý    קבוצה שלה יסודות משותפים (אתניים-תרבותיים וגם/או יסודות פוליטיים)

ý     לקבוצה זו מדינה ריבונית או אוטונומיה בתוך מדינה ריבונית, או שהיא שואפת לאחד משני אלו

לאומיות אתנית-תרבותית

 

ý    השאיפה המשותפת לבני לאום לשלטון עצמי במסגרת של מדינה ריבונית/ לניהול עצמי בתוך מדינה

ý    מבוססת על יסודות אתניים-תרבותיים: מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, ולפעמים גם דת (אין חפיפה בין לאומיות לאזרחות)

לאומיות פוליטית/אזרחית

 

ý    השאיפה המשותפת לבני לאום לשלטון עצמי במסגרת של מדינה ריבונית/ לניהול עצמי בתוך מדינה

ý    מבוססת על יסודות פוליטיים: שותפות/ רצון-משותף  לחיות באותה מדינה/ במסגרת פוליטית ובקידום יחד ערכים ונורמות משותפים/ תפיסה של "טוב משותף"

מדינת לאום אתנית-תרבותית

ý    מדינה המזוהה ברמה הקולקטיבית עם לאום אתני-תרבותי אחד ומבטאת את זכותו להגדרה עצמית לאומית

ý    חלק מהסמלים, המועדים, החוקים ומוסדות המדינה נותנים ביטוי ליסודות האתניים התרבותיים (מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, ולפעמים גם דת) של קבוצת הרוב הלאומי

ý    קיימים גם יסודות פוליטיים-תרבותיים-ערכיים משותפים לכלל אזרחי המדינה (רצון משותף לחיות באותה מדינה ולקדם יחד ערכים ונורמות משותפים/ תפיסה של "טוב משותף")

מדינה דו לאומית

ý    מדינה המזוהה ברמה הקולקטיבית עם שני לאומים אתניים שונים ומבטאת את זכותם להגדרה עצמית לאומית

ý    חלק מהסמלים, המועדים, החוקים ומוסדות המדינה מבטאים את היסודות האתניים התרבותיים של שני הלאומים הדומיננטיים במדינה

ý    קיימים גם יסודות פוליטיים- תרבותיים-ערכיים משותפים לכלל אזרחי המדינה (רצון משותף לחיות באותה מדינה ולקדם יחד ערכים ונורמות משותפים/ תפיסה של "טוב משותף") המגבשים את שני הלאומים

מדינה רב לאומית

ý    מדינה המזוהה ברמה הקולקטיבית עם מספר לאומים אתניים דומיננטיים במדינה

ý    הסמלים, המועדים, החוקים ומוסדות המדינה נותנים ביטוי ליסודות האתניים והתרבותיים של כל הלאומים הדומיננטיים במדינה

ý    קיימים גם יסודות פוליטיים-תרבותיים-ערכיים משותפים לכלל אזרחי המדינה (רצון משותף לחיות באותה מדינה ולקדם יחד ערכים ונורמות משותפים/ תפיסה של "טוב משותף") המגבשים את כלל הלאומים

מדינת לאום פוליטית/כלל אזרחיה

ý    מדינה שמגדירה את השייכות הלאומית על בסיס האזרחות בלבד/ נייטרלית מבחינה אתנית (חפיפה בין לאומיות לאזרחות)

ý    הסמלים, המועדים, החוקים ומוסדות המדינה  מבטאים יסודות המשותפים לכל האזרחים במדינה

ý    היסודות הפוליטיים משקפים ערכים משותפים לכלל אזרחי המדינה

ההצדקות השונות למדינת הלאום הדמוקרטית (אתנית-תרבותית)

ההצדקה מן הזכות להגדרה עצמית/ ההצדקה הקולקטיבית

ý    לעמים יש זכות טבעית לממש את זהותם/ תרבותם הלאומית במדינת לאום

ý    צידוק זה איננו ממוקד בזכויות הפרט, אלא עוסק בזכויות של קבוצות קולקטיביות-לאומיות/ בחירות פוליטית של עמים

ý    (יישום לישראל: העם היהודי, כאומה בעלת מורשת מובחנת ועשירה, זכאי למדינת לאום למימוש תרבותו)

ההצדקה הליברלית על פי הזכות לתרבות

 

ý    לבני אדם יש זכות לתנאים שיאפשרו להם לפתח את תרבותם בצורה מיטבית

ý    מדינת לאום היא הכלי המיטבי לפיתוח תרבותי מלא של אומה, ולכן יש לשאוף להעניק לכל תרבות לפחות מדינה אחת

ý    ההצדקה תלויה בשמירת זכויות הפרט של כלל האזרחים וכן בהכרה בזכות של קבוצות אחרות לביטוי לאומי

ý    (יישום לישראל: מדינת הלאום היהודית היא המקום היחיד בו המרחב הציבורי מונחה על ידי התרבות היהודית: שפה, ימי שבתון, סמלים, רוב יהודי)

ההצדקה על פי חשיבות הסולידריות

ý    מדינת לאום אתנית תרבותית היא בסיס לסולידריות חזקה בין רוב האזרחים בגלל הקשר הלאומי ביניהם/ שותפות גורל היסטורית

ý    סולידריות זו מחזקת את יציבות המדינה (מונעת מלחמות אזרחים)/ מחזקת דאגה לרווחה (שיכולה להועיל גם לקבוצות המיעוט במדינה)

ý    (יישום לישראל: הסכמתם של רוב אזרחי ישראל על הגדרתה כמדינה יהודית מחזקת את הסולידריות ומסייעת לחוסנה של המדינה, אין בכך כדי לשלול את חשיבותה של סולידריות בין כלל אזרחי המדינה)

ההצדקה על פי עקרון הכרעת הרוב

ý    הכרעת הרוב הוא עקרון יסוד בדמוקרטיה

ý    כאשר רוב האזרחים רוצים בכך מתחייב מעקרון הכרעת הרוב לעצב את המדינה כמדינת לאום

ý    (יישום לישראל: רוב הציבור בישראל תומך בהגדרתה כמדינה יהודית ודמוקרטית ולכן על פי העקרון של הכרעת הרוב עליה להיות כזו)

ההצדקה במקרה היהודי על פי הזכות לביטחון ומניעת רדיפות

ý    לבני אדם יש זכות לחיים ולביטחון ובמקרים של רדיפות ואיום מדינת לאום מהווה מסגרת מיטבית למניעתן

ý    העם היהודי מאוים במיוחד על ידי אנטישמיות, שגם כיום לא נעלמה מן העולם/ מדינת ישראל דואגת יותר מכל מדינה אחרת למימוש זכותם של יהודים לחיים ובטחון

עמדות שונות לגבי אופייה  הרצוי של מדינת ישראל- אופי וזהות דתי ולאומי  

קיים רצף עמדות בנושא זה-

על הרצף ניתן לסמן כמה נקודות בולטות אך רבים מאד נוקטים בעמדות ביניים או משלבים בין עמדות

המאפיינים היהודיים של המדינה כפי שהם מתקיימים הלכה למעשה

היבטים משפטיים חקיקה

חוק חינוך ממלכתי

ý    החוק מגדיר את היעדים של מערכת החינוך הממלכתי בישראל.

ý    בין היעדים השונים (כמו חינוך לאהבת כל אדם, לנאמנות למדינה, לערכים דמוקרטיים, לדעת וליצירתיות) נמנים אהבת העם והארץ ולימוד מורשת ישראל והמסורת היהודית/ החוק מדגיש את חשיבות הנחלתה של התרבות היהודית בבתי הספר

חוק שעות עבודה ומנוחה

ý    החוק מגדיר את שעות העבודה וימי עבודה ומנוחה במשק  

ý    ליהודים נקבעה השבת כיום השבתון השבועי. ללא יהודים- בשישי, שבת או ראשון לפי בחירתם

חוק יסודות המשפט

ý    החוק מתייחס למקרים בהם אין חקיקה ראשית/ חקיקה שיפוטית אחרת לגבי המקרה הנדון

ý    החוק מנחה את בתי המשפט לפסוק על פי "עקרונות החרות הצדק והיושר שבמורשת ישראל" במקרים בהם אין חקיקה ראשית/ חקיקה שיפוטית אחרת המתייחסת למקרה

חוק יסוד מקרקעי ישראל

ý    החוק קובע כי אדמות המדינה (הכוללות את אדמות הקק"ל) ניתנות לחכירה בלבד ולא למכירה

ý    נועד לשמירה על אדמות הקק"ל שנקנו במהלך השנים בידי יהודים למען פיתוח ההתיישבות יהודית

ý    (החוק ודרכי יישומו נתונים במחלוקת ציבורית ובשנים האחרונות חלו כמה שינויים בצורת יישומו)

חוק איסור גידול חזיר

ý    החוק אוסר גידול חזיר באזורים יהודים ומוסלמים

ý    החוק אינו אוסר על אכילת חזיר/גידול חיות לא כשרות אחרות

ý    האיסור על גידול חזיר נובע ממעמדו השלילי הסמלי וההיסטורי ביהדות

חוק חג המצות

ý    החוק אוסר על בעלי עסקים הצגת ומכירת חמץ ברשות הרבים באזורים יהודים במהלך ימי חג הפסח

ý    החוק אינו אוסר אכילת חמץ

חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה

ý    החוק קובע את יום כ"ז בניסן (התאריך הלועזי משתנה בכל שנה) כיום הזיכרון לשואה ולגבורה

ý    החוק מבטא את הזיקה של מדינת ישראל להיסטוריה של העם היהודי

חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם

ý    החוק קובע כללי ענישה ייחודיים (כולל עונש מוות) על פשעי הנאצים ועוזריהם למרות שנעשו לפני הקמת המדינה ומחוץ לגבולותיה

ý    הענישה מתייחסת לפשעים שנעשו נגד העם היהודי

חוק השידור הציבורי

ý    החוק כולל את יעדיו של השידור הציבורי בישראל

ý    מונה ביניהם את טיפוח וקידום השפה העברית ומורשת ישראל

חוק בתי הדין הרבניים

ý    החוק קובע שכל אזרחי ישראל מחויבים להתחתן ולהתגרש במסגרת בתי הדין של בני דתם / נישואין וגירושין של יהודים בישראל יערכו על פי דין תורה

ý    (החל מ-2010 המדינה מאפשרת נישואין אזרחיים לאזרחים שהינם חסרי דת)

המרחב הציבורי

מעמד השפה העברית

 

ý    העברית אמנם לא נקבעה בחוק מפורש כשפה הרשמית של מדינת ישראל וכך נותרה החקיקה מתקופת המנדט המקנה לעברית ולערבית מעמד של שפות רשמיות (לאחר הביטול המפורש בחקיקה של מעמד השפה האנגלית)

ý    החקיקה והפסיקה בישראל מקנות עדיפות לעברית כשפה רשמית כביטוי לאופייה היהודי של המדינה

לוח השנה העברי

ý    לוח השנה העברי הוא לוח השנה הרשמי של מדינת ישראל כביטוי לאופייה היהודי של המדינה

ý    החגים היהודים הינם ימי שבתון רשמיים במדינה

ý    החוק מחייב שימוש בתאריך עברי בכל מסמך רשמי היוצא מטעם המדינה ומוסדותיה

סמלי המדינה

ý    סמלי המדינה הקבועים בחוק מבטאים את זהותה היהודית

ý    דגל המדינה מורכב ממגן דוד שהוא סמל יהודי מסורתי ומפסי תכלת ולבן שהם צבעי הטלית היהודית, (נבחר כדגלה של התנועה הציונית עוד בראשית דרכה)

ý    סמל המדינה הינו המנורה שעמדה בבית המקדש בירושלים ומשני צדיה ענפי זית

ý    המנון המדינה, "התקווה", מבטא את שאיפת העם היהודי לחזור לארצו ולחדש בה את חרותו המדינית

בין הציבורי לפרטי

הסדר הסטטוס-קוו

ý    ההסדר להכרעה במחלוקות בסוגיות דת ומדינה שיסודו מיוחס למכתב הצהרת כוונות מ-1947 (שנשלח מהנהלת הסוכנות היהודית למפלגת אגודת ישראל)

ý    נועד למנוע העמקת מחלוקות בין דתיים לחילוניים ולאפשר חיים משותפים במדינה שעתידה לקום

ý    עוסק בהסדרת ארבע סוגיות מרכזיות של דת ומדינה: 1. הגדרת השבת כיום המנוחה במדינת ישראל (ליהודים) 2. מטבח כשר במוסדות ממלכתיים 3. נישואין וגירושין של יהודים יתנהלו בהתאם להלכה 4. מתן אוטונומיה לזרם החינוך הדתי

ý    רובו נתקבע בחקיקה ואופן שימורו ויישומיו הראויים נתונים לאורך כל השנים בויכוח ציבורי

האחריות והמחויבות ההדדית של מדינת ישראל והעם היהודי בתפוצות

אחריות המדינה לתפוצות

ý    מחויבות המדינה ליהדות התפוצות באה לידי בתחומים שונים המבטאים את תפישתה כמדינת הלאום של כל העם היהודי. ביניהם ניתן למנות:

ý    חוק השבות וחוק האזרחות המאפשרים לכל יהודי לעלות לישראל ולקבל אזרחות בה

ý    מוסדות רשמיים של המדינה המטפלים בחיזוק זהותה היהודית של יהדות התפוצות ובעלייתה לישראל (למשל: ההסתדרות הציונית העולמית המעוגנת בחוק, קיומו של שר לענייני תפוצות ושר קליטה)

ý    התגייסות המדינה לטובת יהודים המצויים במצוקה ברחבי העולם

ý    החוק הפלילי של מדינת ישראל מאפשר ענישה של מי שפגע ביהודי על רקע יהדותו גם אם עשה זאת מחוץ לשטחה של המדינה וכלפי יהודי שאיננו אזרח המדינה

יחס התפוצות למדינה

ý    זהות – רבים מיהודי העולם חשים קרבה והזדהות עם מדינת ישראל על אף היותם אזרחים לכל דבר במדינותיהם. במקרים מסוימים הדבר גורם לדילמות של "נאמנות כפולה".

ý    תמיכה פוליטית בישראל – על ידי ארגונים ושדולות המשתדלים להשפיע על ממשלותיהם לתמוך בישראל בהקשרים שונים

ý    תמיכה כלכלית – לאורך השנים תומכת יהדות התפוצות בפעילויות שונות בישראל בסכומים גדולים

ý    הדור הצעיר בהרבה קהילות מזדהה פחות עם ישראל ונעשים מאמצים לחיזוק הזדהות זו (פרויקט תגלית, שליחי הסוכנות היהודית וכדומה) 

נתונים על יהדות העולם והתפוצות (מושג רקע)

 

ý    בעולם כ 13.5 מיליון יהודים

ý    הריכוז הגדול ביותר של יהודים מצוי כיום בישראל – למעלה מ40- אחוז, והריכוז הבא אחריו מצוי בצפון אמריקה (ארה"ב וקנדה) – גם הוא למעלה מ-40 אחוז

ý    הקבוצה הדתית הגדולה ביהדות ארה"ב היא הקבוצה הרפורמית, אחריה הקונסרבטיבית, ורק אחריה האורתודוכסית (מלבד רבים שמגדירים עצמם יהודים ללא השתייכות לאף זרם דתי), בניגוד למצב בישראל בו רוב מוחלט של הדתיים מגדירים עצמם אורתודוכסיים

ý    ריכוזים גדולים נוספים של יהודים מצויים בצרפת, בריטניה, רוסיה, ארגנטינה וגרמניה

ý    בשונה מישראל, בריכוזים הגדולים של יהודי העולם ישנם אחוזים גדולים של נישואי תערובת, וההמשכיות של הזהות היהודית היא נושא מרכזי בדיון הציבורי

המיעוטים בישראל- הכרת קבוצות המיעוט השונות, מעמד המיעוטים בישראל

תיאור קבוצות המיעוט רחב יותר מאשר הגדרת מושג- מאפיינים נוספים בספרי הלימוד מתאימים כתשובה מלאה

מעמד המיעוטים במדינת ישראל

ý    בהכרזת העצמאות התחייבה מדינת ישראל להעניק זכויות שוות לכל אזרחיה ללא הבדל דת גזע ומין

ý    ישראל מעניקה לכל אזרחיה זכויות פרט מלאות ושוות

ý    החוק אוסר אפליה בקבלה לעבודה על בסיס לאומי או דתי

ý    ישנה אפשרות נרחבת לביטוי תרבותי ודתי במרחב הציבורי ובהיבטים מוסדיים (לעומת כמה ממדינות אירופה בהן קיימת הגבלה על לבישת כיסוי ראש מלא או בניית צריחי מסגדים)

ביטויי קבוצות המיעוט במרחב הציבורי והמוסדי

ý    לשפה הערבית מעמד מיוחד בישראל. חלק מפרסומי המדינה/שלטי הכוונה/תקנות שונות מחויבות להכתב גם בערבית

ý    ימי המועד של המיעוטים מוכרים להם כימי חופשה

ý    בני העדות הלא יהודיות כפופים לשיפוט הדתי של בתי הדין על פי דתם בנושאי אישות

ý    למיעוטים השונים קיימות מערכות חינוך נפרדות המתנהלות בשפתם

ý    חוק החינוך הממלכתי קובע כמטרה לחנך כל אדם לכבוד למורשתו ולזהותו התרבותית.

השסע הלאומי ואתגר החיים המשותפים

שסע לאומי בישראל

ý    מתח / פיצול / חיכוך בין יהודים וערבים בישראל (בקווי 1967)

ý    נובע מסיבות היסטוריות/ דתיות/ חברתיות/ פוליטיות (יש להדגים לפחות שתי סיבות)

ý    מתבטא בעוינות הדדית/ מתחים / אפליה (יש להדגים לפחות דרך אחת)

ý     

דרכי התמודדות עם השסע הלאומי

ý    חינוך כל המגזרים לסובלנות ולקבלת האחר במדינה יהודית ודמוקרטית

ý    הקפדה על זכויות הפרט וזכויות תרבותיות מסוימות

ý    קידום ייצוג הולם בשירות המדינה ובחברות ממשלתיות

ý    מדיניות של העדפה מתקנת/ הקצאת משאבים מיוחדים (הונהגה בישראל בכמה תחומים כלפי המיעוט הערבי)

ý    הנהגת שיטת בחירות יחסית המאפשרת ייצוג בכנסת לקבוצות השונות

פרק ב' – מהי דמוקרטיה? ערכים, עקרונות ומאפיינים של משטר דמוקרטי- הרעיון הדמוקרטי.

(עקרון שלטון העם, תפישות דמוקרטיות, תרבות פוליטית דמוקרטית, עקרון הכרעת הרוב ושמירה על זכויות המיעוט, זכויות האדם והאזרח וחובותיו, גישות כלכליות חברתיות במדינה דמוקרטית, גלובליזציה, עקרון הגבלת השלטון, עקרון שלטון החוק, זכות הדמוקרטיה להגן על עצמה)

עקרון שלטון העם

עקרון שלטון העם

 

ý    עקרון יסוד של הדמוקרטיה

ý    כלל האזרחים הם הריבון/ מקור הסמכות

ý    האזרחים בוחרים שלטון של נציגים/ שלטון נבחר- לזמן קצוב המוגדר בחוק

דמוקרטיה ישירה

ý    כלל האזרחים מקבלים את ההחלטות בענייני המדינה ללא מתווכים/ נציגים

דמוקרטיה עקיפה/ייצוגית

ý    כלל האזרחים בוחרים נציגים שהם המקבלים את ההחלטות בענייני המדינה/ מקדמים מדיניות מסוימת

משאל עם

ý    שאלה מוגדרת המופנית אל כלל ציבור הבוחרים/ האזרחים

ý    כלי/הליך של דמוקרטיה ישירה/ על מנת לשקף באופן ישיר את עמדות הציבור

ý    בחלק מן המדינות תוצאות המשאל מחייבות באופן חד משמעי ובאחרות הוא מוגדר ככלי מייעץ בלבד בידי המחוקקים

בחירות דמוקרטיות

ý    מאפיין בסיסי בכל סוגי הדמוקרטיות

ý    הליך המאפשר חילופי שלטון

ý    מציינים חמישה תנאים הכרחיים לקיומן: כלליות, חשאיות, מחזוריות, שוויוניות, התמודדות/תחרות חופשית

כלליות

ý    כל אזרחי המדינה זכאים לבחור ולהיבחר למוסדות הנבחרים במדינה במגבלות הכתובות בחוק (כמו גיל מינימלי ובמדינות מסוימות עבריינות על החוק)

חשאיות

ý    איש מלבד הבוחר לא יודע במי בחר

ý    מובטח שהבוחר לא יושפע מלחצים של גורמים שונים

מחזוריות

ý    הבחירות חוזרות במרווחי זמן ידועים וסדירים הקבועים בחוק

שוויוניות

ý    קולו של כל מצביע שווה למשנהו

התמודדות חופשית/הוגנת

ý    הבחירות מאפשרות תחרות הוגנת המבוססת על חירויות וזכויות פוליטיות (במיוחד חופש הביטוי וחופש ההתאגדות)

שיטת בחירות ארצית

ý    כל הארץ מהווה אזור בחירה אחד לצורך חישוב תוצאות הבחירות

שיטת בחירות יחסית

ý    חלוקת המושבים בפרלמנט יחסית (בקירוב) למספר הקולות שבהם זכתה כל רשימת מועמדים/ כל מפלגה

ý    החישוב נעשה לפי מספר המצביעים בבחירות או לפי  הקולות הכשרים בלבד – בתנאי שהמפלגה עברה את אחוז החסימה

שיטת בחירות רשימתית

ý    מצביעים למפלגה שלה רשימת מועמדים (קבועה מראש או המושפעת מהצבעת הבוחרים)

ý    דרכים רווחות לקביעת הרשימה: בחירות מקדימות (פריימריז)/ בחירות במוסדות המפלגה/ ועדה מסדרת/ ראש הרשימה

אחוז החסימה

[מושג רקע]

ý    בשיטת הבחירות היחסית נקבע אחוז מכלל קולות המצביעים (משתנה ממדינה למדינה)

ý    על מפלגה לקבלו כדי שתוכל לזכות בייצוג בבית הנבחרים/ בפרלמנט

ý    לשם מה? מטרתו להגביל את מספר המפלגות המיוצגות בבית הנבחרים

ý    אחוז החסימה הנוכחי בישראל עומד על 3.25 אחוזים שהם כ-4 מנדטים

תפיסות דמוקרטיות- עמדות לגבי אופייה הרצוי של מדינת ישראל אופי וזהות אזרחית

דמוקרטיה ליברלית-אינדבידואלית

ý    מעמידה במרכז את הפרט ואת זכויותיו

ý    תפקיד המדינה לאפשר לכל אזרח מימוש מירבי של רצונותיו וזכויותיו ללא התייחסות להשתייכותו האתנית-תרבותית

ý    כל אזרח או קהילה חופשיים לקבוע לעצמם את ערכיהם ואין זה מתפקידה של המדינה לקדם ערכים או מאפיינים תרבותיים

דמוקרטיה רפובליקנית

ý    רואה את הפרט הן כיחיד והן כחלק מקהילה לאומית או אזרחית

ý    תפקיד המדינה אינו מתמצה בחופש הפרט והיא נועדה גם כדי לאפשר את טובת הכלל ומימוש ערכי הקהילה המשותפים הנקבעים בתהליך הדמוקרטי

ý    בדמוקרטיה רפובליקנית נשמרות זכויות הפרט של כל האזרחים, גם אלו שאינם שייכים לקבוצת הרוב הלאומית

דמוקרטיה רב-תרבותית

ý    רואה את הפרט הן כיחיד והן כחלק מקהילה – לאומית, אתנית-תרבותית או דתית

ý    תפקיד המדינה אינו מתמצה בחופש הפרט והיא נועדה גם כדי לתמוך בקהילות השונות המצויות בתוכה במידה שווה

ý    התמיכה נעשית בעיקר באמצעות תקצוב הקבוצות השונות והנכחתן במרחב הציבורי

ý    יש להדגיש ברמה המדינתית את השוויון בין הקהילות השונות

 

ý     

 

עקרון הכרעת הרוב ושמירה על זכויות המיעוט

עקרון הכרעת הרוב

ý    עקרון הקובע שמתוך כמה אפשרויות נבחרת/ מתקבלת זו שרוב האוכלוסייה/ רוב הנציגים/רוב המצביעים תומכים בה

ý    אסור לרוב לקבל החלטות שפוגעות באופן לא סביר/ בלתי מוצדק בזכויות יסוד ובמיוחד בזכויות המיעוט

עריצות הרוב

ý    שימוש לרעה בעקרון הכרעת הרוב/ הרוב מנצל את כוחו לרעה

רוב רגיל [מושג רקע]

ý    החלטה המתקבלת על פי מספר הקולות הגדול ביותר מבין המשתתפים בהצבעה

רוב מוחלט [מושג רקע]

ý    החלטה המתקבלת על פי מספר הגדול לפחות באחד ממחצית בעלי זכות ההצבעה או מן המשתתפים בהצבעה

רוב מיוחד/מיוחס

[מושג רקע]

ý    החלטה המתקבלת על פי אחוז/ מספר מוגדר מראש מכלל בעלי זכות ההצבעה או מן המשתתפים בהצבעה

ý    במקרה של רוב מיוחס – המספר גדול יותר מרוב מוחלט

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרקע ההיסטורי להקמת המדינה

 

 

המנדט הבריטי

 

§       עד 1918 שלטה בארץ ישראל האימפריה העות'מאנית (טורקיה), ותושבי ארץ ישראל היו ברובם ערבים ומיעוטם יהודים.

  • בנובמבר 1917, במהלך מלחמת העולם ה-1, פרסמה בריטניה את "הצהרת בלפור" שכללה תמיכה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
  • ב-1918 סיימה בריטניה את כיבוש ארץ ישראל, וכך יצא שהמעצמה שפרסמה הצהרת תמיכה בזכותו של העם היהודי לשוב לארץ ישראל היא גם זו שתשלוט מעכשיו בארץ. העלייה היהודית לארץ ישראל הלכה והתגברה.
  • בתום מלחמת העולם ה-2 ציפה היישוב היהודי בארץ ישראל שבריטניה תעניק לו עצמאות, או לפחות תאפשר עלייה יהודית חופשית, ובמיוחד של פליטי השואה. בריטניה המשיכה להגביל את העלייה. בתגובה החלו ארגוני המחתרת היהודיים לבצע מעשי חבלה רבים נגד הצבא והמשטרה הבריטיים.
  • ב-1947 נמאס לבריטניה מהמצב בארץ ישראל, והיא העבירה את שאלת ארץ ישראל לאו"ם כדי שהוא יחליט האם להמשיך את השלטון הבריטי או להעניק עצמאות לתושבי הארץ.

 

החלטה 181 של האו"ם (תכנית החלוקה)

 

  • החלטה 181 של האו"ם מתייחסת לחלוקה של ארץ ישראל לשתי מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית.
  • האו"ם אישר בהצבעה את החלטה 181, בתאריך 29 בנובמבר 1947 (מה שמכונה אצלנו כ"ט בנובמבר). בהצבעה באו"ם הצביעו 33 מדינות בעד ההחלטה, 13 הצביעו נגד, ו-10 מדינות נמנעו.
  • בהחלטה נקבע כי 55% משטח ארץ ישראל יימסר למדינה היהודית, ו-45% מהשטח יימסר למדינה הערבית. ירושלים ובית לחם יהיו בשליטה בינלאומית. לפי חלוקה זו היו אמורים להיות מאות אלפי ערבים בתחומי המדינה היהודית.   
  • בהחלטה 181 נקבע גם כי שתי המדינות יהיו דמוקרטיות, יתקיימו בחירות חופשיות, כל מדינה תשמור על זכויות האדם והאזרח, אסיפת הנבחרים הראשונה תכונן חוקה, וכל מדינה תעניק זכויות מיעוט לקבוצות המיעוט שבשטחה.
  • ערביי ארץ ישראל לא קיבלו את החלטה 181, ולמחרת היום פתחו במלחמה.
  • במהלך המלחמה, ב-14 במאי 1948 (ה' באייר תש"ח), הכריז היישוב היהודי בארץ ישראל על הקמת מדינת ישראל.
  • במגילת העצמאות נכתב שבמדינת ישראל יהיו שלטונות נבחרים, חוקה, קיום זכויות טבעיות וזכויות מיעוט – כל זאת כמו שנקבע בהחלטה 181 של האו"ם.
  • החלטה 181 ציינה באופן מפורט את הגבולות של כל מדינה, אך במגילת העצמאות לא מוזכר עניין הגבולות, משום שישראל הייתה במצב של מלחמה.
  • כמו כן, בהחלטה 181 נכתב שירושלים תהיה עיר בשליטה בינלאומית, כלומר לא שייכת למדינה הערבית ולא למדינה היהודית. במגילת העצמאות לא מוזכר עניין ירושלים, מכיוון שישראל רצתה לכבוש את השטח שמוביל לירושלים, ולשחרר את השכונות היהודיות בירושלים – כלומר להפוך את ירושלים לחלק מהמדינה היהודית.

 

 

 

 

שאלה 1 – שאלת ידע פשוטה

הצג שתי נקודות מתוך החלטה 181 של האו"ם.

מגילת העצמאות

 

מהי מגילת העצמאות

§       מגילת העצמאות היא מסמך אחד של שלושה עמודים בערך (כתוב על מגילת קלף) שבו מכריזים על הקמת מדינת ישראל.

§       דוד בן-גוריון הקריא את המסמך והכריז על הקמת המדינה. ההכרזה הייתה בעיצומה של מלחמת העצמאות, ב-14 במאי 1948.

§       על המסמך חתומים 37 חברי מועצת העם – נבחרים פוליטיים המייצגים את התנועות הפוליטיות השונות שהיו ביישוב היהודי בארץ ישראל, טרם הקמת המדינה.

§       המגילה כוללת את ההיסטוריה של העם היהודי והקשר לארץ ישראל, את הבחירות שייערכו בקרוב ואת רשויות השלטון שיוקמו, ואת העקרונות המרכזיים שמצביעים על מדינה יהודית ודמוקרטית.

 

ארבעת חלקי מגילת העצמאות

1.  החלק ההיסטורי

סקירה היסטורית של תולדות העם היהודי, הקשר של העם היהודי לארץ ישראל, ההצדקות להקמת מדינת ישראל:

·       הצדקה טבעית המתבססת על זכותו של כל עם להגדרה עצמית, כלומר להקים מדינת לאום משלו.

·       הצדקה היסטורית המתבססת על הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל, ולכך שגירשו אותנו ומאז חלמנו לחזור לארץ.

·       הצדקה משפטית בינלאומית המתבססת על הצהרת בלפור המכירה בזכותו של העם היהודי להקים בית לאומי בארץ ישראל (הצהרת בלפור נכללה בכתב המנדט שניתן לבריטניה כדי לשלוט בארץ ישראל), ועל החלטה 181 של האו"ם המהווה אישור בינלאומי להקים מדינה.

 

2.  החלק הביצועי-המעשי

הצהרה על הקמת מדינת ישראל, מוסדות השלטון והסמכויות שלהם, מבנה המערכת הפוליטית, הבחירות, המשטר הדמוקרטי. חלק זה מאפשר להקים רשויות שלטון, ולנהל באופן מעשי את המדינה.

 

3.  החלק ההצהרתי

חלק זה עוסק בערכים ובעקרונות עליהם תתבסס המדינה: עלייה יהודית; הזכויות הטבעיות של בני האדם; ערכי החירות והשוויון: למשל, חופש דת ומצפון, שוויון זכויות לכל האזרחים; זכויות המיעוט שהמדינה מתכוונת לכבד, למשל שמירה על המקומות הקדושים לכל הדתות.

 

4.  החלק המדיני (פניות לגורמים שונים)

פנייה לגורמים שונים: האו"ם, ערביי ישראל, מדינות ערב, יהודי התפוצות.

בכל הפניות מדגישה ישראל את נכונותה לשתף פעולה, את כוונתה לממש את החלטת האו"ם, ואת רצונה בשלום.

 

שלוש הצדקות להקמת מדינת ישראל (זכויות לאומיות)

 

1.  הצדקה טבעית (הזכות הטבעית)

לכל עם יש זכות טבעית להקים מדינה עצמאית משלו בשטח ארץ מסוים שאליו הוא קשור מבחינה היסטורית, וכך גם לעם היהודי יש זכות כמו לשאר העמים.

זכות זו מקבלת חשיבות גדולה עוד יותר כאשר עם מסוים נמצא במצוקה, כמו שהיה העם היהודי בעקבות השואה.

 

2.  הצדקה היסטורית (הזכות ההיסטורית)

לכל עם יש קשר היסטורי לשטח ארץ מסוים – זוהי המולדת שלו. במקרה של העם היהודי המולדת היא ארץ ישראל.

במגילה מתואר הקשר של העם היהודי לארץ ישראל, וגם האסונות שפקדו אותנו משום שסולקנו מהארץ. העם היהודי התגבש בארץ ישראל וחי כאן מתקופת התנ"ך. רוב היהודים גורשו מכאן בניגוד לרצונם. השואה קרתה לנו משום שלא הייתה לנו מדינה. יהודי ארץ ישראל התנדבו לצבא הבריטי ותרמו לניצחון על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה.

 

הערה: צריך לזכור לפחות 3 אירועים היסטוריים של העם היהודי שמוזכרים במגילה (רק לציין אותם).

 

3. הצדקה בינלאומית (הזכות החוקית-משפטית)

 

הזכות החוקית היא ההכרה של מדינות העולם (או של גוף בינלאומי רשמי) בזכותו של העם היהודי להקים מדינה בארץ ישראל.

ההכרה הראשונה הייתה הכללתה של הצהרת בלפור במנדט שניתן לבריטניה על ארץ ישראל מטעם "חבר הלאומים".

ההכרה החשובה יותר ניתנה בהחלטה 181 של האו"ם (תכנית החלוקה) בתאריך 29 בנובמבר 1947. בהחלטה זו אושרה הקמת מדינה יהודית בחלק מארץ ישראל, ושורטטו גבולות המדינה היהודית.

 

 

 

 

 

מדינה יהודית ודמוקרטית

מדינת ישראל הוגדרה כמדינה יהודית ודמוקרטית. במגילת העצמאות אפשר למצוא יסודות יהודיים וגם יסודות דמוקרטיים.

 

דוגמאות מתוך מגילת העצמאות המבטאות מחויבות לאופי היהודי של המדינה (יסוד המדינה היהודית)

·       מצוין הקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארץ ישראל.

·       מצוינת הזכות החוקית וההכרה הבינלאומית בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל.

·       נאמר: "לפיכך נתכנסו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית…"

·       נאמר: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל."

·       כלומר, המדינה מוגדרת כמדינת לאום יהודית.

·       נאמר: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות."

 

דוגמאות מתוך מגילת העצמאות המבטאות מחויבות לאופי הדמוקרטישל המדינה (יסוד המדינה הדמוקרטית)

·       "ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה"

שלטון שנבחר בבחירות חופשיות הוא מאפיין דמוקרטי.

·       "בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת"

תפקידה של אספה כזו הוא לכונן חוקה ולפזר את עצמה. היות האספה נבחרת מעידה על מאפיין דמוקרטי.

·       "תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית."

מדובר בהפרדת רשויות שהיא עיקרון דמוקרטי, וגם בכהונה זמנית עד לבחירות.

·       "תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה."

המילים "כל תושביה" מעידות על עקרון דמוקרטי של שוויון.

·       "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין."

שוויון הוא ערך ועיקרון מרכזי בדמוקרטיה.

·       "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות."

סוגי החופש השונים מעידים על חירות, וחירות היא ערך ועיקרון מרכזי בדמוקרטיה.

·       "אנו קוראים לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל… על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים."

אזרחות שווה מבטאת את עקרון השוויון. נציגות מתאימה מבטאת הכרה במיעוט ורצון לתת זכויות קבוצה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במגילה פניות לגורמים שונים:

 

 

למי  פונה

מטרת הפניה

לאומות המאוחדות

 

לתמוך בעם היהודי בבניין מדינתו. לקבל את המדינה היהודית למשפחת העמים.

לבני העם הערבי, היושב בא"י

 

לשמור על השלום, לקחת חלק בבניית המדינה היהודית שתהיה גם מדינתם. על בסיס אזרחות שווה.

למדינות הערביות השכנות.

 

לבסס שלום אזורי בן המדינות הערביות ובין המדינה העברית החדשה.

לעם היהודי בתפוצות

 

להתלכד סביב המדינה היהודית, לעלות לארץ, ולעמוד לימינה של המדינה במשימה שעומדת לפניה.

 

מה חסר במגילה?

 

גבולות כיוון שנמצאים באמצע מלחמה.

התייחסות לירושלים על מנת לא לעורר את תרעומת העולם.

המושג "אלוהים" ויכוח עם המפלגות הדתיות והפשרה "צור ישראל".

 

חשיבות המגילה:

 המגילה מניחה את שני היסודות עליהם יהיה מושתת המשטר במדינת ישראל

  1. מדינת ישראל מדינה יהודים, ומדינת העם היהודי.

  2. מדינת ישראל מדינה שמושתתת על ערכי הדמוקרטיה.

  3. בהכרזה גם הוראות מעשיות:

קביעת שמה של המדינה, הקמת רשויות שלטון זמניות,

קביעת מועד לבחירות ומחוייבות לכינון חוקה.

 

תוקף משפטי של המגילה:

 המגילה לא התקבלה בהכרעה של מוסד רשמי כמו הכנסת, אלא נקראה ע"י בן גוריון עליה חתומים הנציגים של הזרמים השונים ביישוב היהודי בא"י. לכן אין לייחס לה מעמד של חוק.

מגילת העצמאות  דקלרטיבית: היא הצהרת כוונות – ולכן אין לייחס לה מעמד משפטי (לפחות לא בזמן ההכרזה) 

המגילה מקבלת מעמד משפטיב 1992 עת נחקקו שני חוקי יסוד "חופש העיסוק, וכבוד האדם וחירותו.

החלק שאפשר לייחס מעמד משפטי כל שהוא שלא ניתן לערער עליו הוא: הוראות הביצוע שלה

1. קביעת שמה של המדינה, הקמת רשויות שלטון זמניות,

2. קביעת מועד לבחירות ומחוייבות לכינון חוקה.

 

הרעיון הלאומי

 

הגדרה של מדינה (מדינה ריבונית)

§       מדינה ריבונית היא התארגנות חברתית ופוליטית של בני אדם, אשר יש להם ריבונות בשטח מסוים.

§       הם מקיימים שלטון מסודר על אוכלוסייה היושבת באותו שטח.

§       מדינות העולם, או גוף בינלאומי, מכירים במדינה זו.

§       ריבונות היא הזכות לנהל את ענייני החוץ והפנים של המדינה ללא התערבות גורם זר. הערה: הכוונה בריבונות היא שלאף גורם אחר אין זכות להפעיל סמכות, ואם גורם אחר עושה זאת, אז המדינה אינה ריבונית.

 

 

 

הגדרה של אזרח

 

§       אזרחות היא מעמד חוקי המקנה לאדם זכויות וחובות מסוימות במדינה שבה הוא אזרח. היקף הזכויות והחובות משתנה ממדינה למדינה, אבל הבסיס דומה.

§       הזכויות העיקריות הן מחויבות של המדינה להגנה על חייו וביטחונו של האזרח, אפשרות להצביע בבחירות הכלליות, זכות כניסה לארץ ויציאה ממנה, זכויות חברתיות שונות וחופש העיסוק במדינה.

§       החובות העיקריות הן ציות לחוקי המדינה (גם כאשר האזרח בחו"ל), חובת התגייסות לשירותי הביטחון בעת הצורך וחובת תשלום מיסים למדינה (גם כאשר האזרח בחו"ל).

 

 

 

 

 

 

חמישה תנאים לקיום מדינה ריבונית

 

1.  טריטוריה

 

טריטוריה היא שטח מוגדר בחזקה ובבעלות של המדינה, שבו רשאית המדינה להפעיל סמכויות חקיקה, ניהול ושיפוט, ולהגביל את הכניסה לאותו שטח. הטריטוריה כוללת את השטח היבשתי של המדינה, את המים הסמוכים לחופים שלה (אם יש לה חוף ים), את האוויר מעל הים והיבשה, ואת השטח התת-קרקעי מתחת לים וליבשה.

 

2.  אוכלוסייה

 

בני אדם בעלי מעמד קבוע, חוקי ומוכר במדינה. המדינה קובעת את התנאים לקבלת אזרחות. צריך לפחות כמה אלפי אנשים שחיים באופן קבוע במדינה, כדי שאפשר יהיה לנהל את כל מערכות המדינה.

 

3.  שלטון

 

שלטון סמכותי השולט באמצעות מוסדות מוסדרים על כל האוכלוסייה ועל כל הטריטוריה של המדינה, לשלטון יש סמכות בלעדית להפעיל סמכות וכוח במדינה.

 

4.  ריבונות

 

מדינה ריבונית חופשית לנהל את ענייני הפנים וענייני החוץ שלה באופן עצמאי, ללא התערבות של גורם זר או מדינה אחרת.

 

5.  הכרה בינלאומית במדינה

 

מדינות אחרות צריכות "להכיר" במדינה ולכבד את גבולותיה, והאו"ם צריך לאשר את הקמתה. למדינה יש זכויות וחובות על-פי המשפט הבינלאומי. המדינה מקיימת קשרים עם מדינות אחרות ועם גורמים בינלאומיים.

 

 

 

 

קבוצה אתנית ולאום

·       קבוצה אתנית

·        

קבוצת אנשים בעלי יסודות משותפים שאינם מתוך בחירה כמו שפה, מוצא משותף, היסטוריה משותפת ועוד, ולעיתים גם דת. קבוצה זו אינה שואפת להגדרה עצמית, כלומר אינה שואפת להקים מדינה משלה.

 

 

 

 

·       לאום (קבוצת לאום)

קבוצת אנשים בעלי יסודות משותפים שהם כן מתוך בחירה כמו ערכים, עקרונות ואידיאולוגיה, או קבוצה שהיסודות המלכדים את חבריה הם יסודות אתניים תרבותיים כמו שפה, היסטוריה, תרבות ודת.

לקבוצה רצון לחיות ביחד במסגרת של מדינה.

 

 

סוגי לאומיות

·       לאומיות אתנית-תרבותית

לאומיות פירושה השאיפה לעצמאות מדינית במסגרת של קבוצת אנשים עם מרכיבים משותפים. לאומיות אתנית פירושה שהתגבשות הלאום והגדרת הזהות הלאומית מבוססת יותר על יסודות משותפים שאינם מתוך בחירה כמו שפה, מוצא משותף, היסטוריה משותפת ועוד, ופחותעל יסודות משותפים שהם כן מתוך בחירה, כמו ערכים, עקרונות ואידיאולוגיה.

 

·       לאומיות מדינתית (נקראת גם "לאומיות אזרחית" או "לאומיות פוליטית")

לאומיות פירושה השאיפה לעצמאות מדינית במסגרת של קבוצת אנשים עם מרכיבים משותפים. לאומיות מדינתית פירושה שהתגבשות הלאום והגדרת הזהות הלאומית מבוססת יותר על יסודות משותפים שהם כן מתוך בחירה, כמו ערכים, עקרונות ואידיאולוגיה, ופחותעל יסודות משותפים שאינם מתוך בחירה, כמו שפה, מוצא משותף, היסטוריה משותפת ועוד.

 

 

סוגים שונים של מדינות לאום

·       מדינת לאום (אתנית-תרבותית)

·        

מדינה המזוהה עם לאום אתני אחד, למרות שעשויים להיות בה קבוצות אתניות או לאומים נוספים.

מדינת לאום מדגישה יותר את היסודות האתניים והתרבותיים של אותו לאום, ולכן הזהות של הלאום המרכזי תהיה הזהות הדומיננטית במדינה.

האפשרות להגר אל מדינת הלאום תהיה על סמך השתייכות ללאום המרכזי.

המדינה מקיימת שוויון זכויות מלא לכל האזרחים, ומאפשרת לקבוצות מיעוט אחרות לטפח את זהותן הייחודית.

דוגמה: מדינת ישראל היא מדינת לאום המזוהה עם הלאום היהודי, למרות שיש בה גם ערבים, דרוזים וצ'רקסים. בישראל מדגישים יסודות אתניים ותרבותיים יהודיים: למשל סמלי המדינה מבוססים על ההיסטוריה והדת היהודית. ההגירה אל מדינת ישראל מבוססת על סמך ההשתייכות ללאום היהודי (חוק השבות).

 

·       מדינה דו-לאומית

·        

מדינה המזוהה עם שני לאומים אתניים נפרדים. סמלי המדינה, המוסדות והחוקים מבטאים את היסודות האתניים של שני הלאומים במידה שווה. לשני הלאומים יש ייצוג פחות או יותר שווה במוסדות השלטון של המדינה. הזהות של האזרחים מושפעת משני הלאומים במידה משמעותית. בנוסף, קיימים ערכים תרבותיים ופוליטיים משותפים לשתי הקבוצות. המדינה מקיימת שוויון זכויות מלא לכל האזרחים, ומאפשרת לקבוצות מיעוט נוספות לטפח את זהותן הייחודית.

דוגמה: בלגיה היא מדינה דו-לאומית המזוהה עם הלאום הוָולוֺני ועם הלאום הפְלֶמי. במוסדות השלטון יש ייצוג שווה לשני הלאומים. השפה הצרפתית של הוולונים והשפה הפלמית (כמו הולנדית) של הפלמים הן השפות הרשמיות במדינה.

 

·       מדינה רב-לאומית (מדינה רב-תרבותית)

·        

מדינה המזוהה עם לפחות 3 לאומים גדולים ומשמעותיים. סמלי המדינה, המוסדות והחוקים מבטאים את היסודות האתניים של כל הלאומים הללו במידה שווה. לכל לאום ייצוג במוסדות השלטון לפי גודלו היחסי. לכל הלאומים יש השפעה משמעותית על הזהות של אזרחי המדינה. בנוסף, קיימים ערכים תרבותיים ופוליטיים משותפים לכל הקבוצות הללו. המדינה מקיימת שוויון זכויות מלא לכל האזרחים, ומאפשרת לקבוצות מיעוט נוספות לטפח את זהותן הייחודית.

דוגמה: שווייץ היא מדינה רב-לאומית הכוללת דוברי איטלקית, דוברי צרפתית, דוברי גרמנית ודוברי רומאנש. כל ארבע השפות הן רשמיות. במוסדות השלטון יש ייצוג יחסי לכל אזור, כדי לתת ביטוי לכל לאום.

 

·       מדינת כל אזרחיה (נקראת גם "מדינת לאום מדינתית" או "מדינת לאום פוליטית")

·        

מדינה המזוהה עם כלל האזרחים בתוכה, ולא עם לאום או קבוצה אתנית מסוימת. סמלי המדינה, המוסדות והחוקים מבטאים ערכים תרבותיים ופוליטיים משותפים לכל האזרחים. המדינה יוצרת למעשה לאום חדש שכולל את כל אזרחי המדינה, ללא חשיבות למוצא האתני. במדינה נמצאות קבוצות אתניות שונות, אך אין לכך חשיבות מבחינת המדינה. המדינה מעניקה שוויון זכויות לכל האזרחים.

דוגמה: ארה"ב היא מדינת כלל-אזרחיה המזוהה עם כל האזרחים שלה. כל מי שחי בארה"ב מרגיש שייך ל"אומה האמריקנית". לכולם סיכוי שווה לקבל אזרחות בארה"ב: אין חשיבות אם המוצא הוא יהודי, ערבי, אנגלי או סיני. ארה"ב מדגישה בעיקר יסודות שהם מתוך בחירה כמו חירות, שוויון, כלכלה חופשית וכדומה.

 

·       דוגמא מסכמת

§       מדינת ישראל היא מדינת לאום, והיא מדגישה יותר את הלאומיות האתנית-תרבותית היהודית. ההמנון של מדינת ישראל מתייחס רק לעם היהודי, ולקשר של העם היהודי לארץ ישראל.

§       ארצות הברית היא מדינת כל אזרחיה, והיא מדגישה יותר את הלאומיות המדינתית. ההמנון של ארה"ב מתייחס לכל האנשים במדינה – כולם יכולים לחוש הזדהות עם מילות ההמנון.

 

המנון ישראל: התקווה

המנון ארצות הברית: הדגל זרוע הכוכבים

כל עוד בלבב פנימה,

נפש יהודי הומיה.

ולפאתי מזרח קדימה,

עין לציון צופיה.

עוד לא אבדה תקוותנו,

התקווה בת שנות אלפיים.

להיות עם חופשי בארצנו,

ארץ ציון וירושלים.

הו אֵמוֹר, התוכל לראות באור השחר המוקדם,
את שבירכנו בגאווה באור הדמדומים האחרון?
שבפסיו הרחבים וכוכביו הבוהקים, בסכנת הקרב,
צפינו מעבר למתרסים בנפנופם האמיץ?
והבזקן האדום של הרקטות, פצצות מתפוצצות באוויר,
העידו לאורך הלילה כי דגלנו עודנו שם.
הו אמור, האם אותו דגל זרוע הכוכבים עודנו מתנוסס,
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים?

 

 

הצדקות דמוקרטיות לקיום מדינת לאום

מדינת לאום מדגישה יותר את הזהות של הלאום הגדול ביותר במדינה. לכאורה יש בעייתיות במדינת לאום שמזוהה או מייצגת קבוצת אנשים מסוימת, ולא את כל אזרחי המדינה. בכל זאת, יש מדינות לאום רבות שהן דמוקרטיות כמו ישראל וגרמניה.

ההצדקות לקיום מדינת לאום מנקודת מבט דמוקרטית (צריך לדעת 3 הצדקות)

§       הצדקה מן הזכות להגדרה עצמית, הצדקה קולקטיבית – לכל קבוצת לאום יש את הזכות לעצב את זהותה ותרבותה הלאומית, והיא יכולה לממש זאת רק במדינה משלה. צידוק זה עוסק בזכות הקולקטיב למימוש עצמי והגדרה עצמית.

§        

§       הצדקה ליברלית על-פי הזכות לתרבות – כל קבוצת לאום יכולה לשמר את תרבותה ומנהגיה רק במדינה משלה, אחרת יש סכנה שתרבות זו תיעלם.

§        

§       הצדקה לאומית קיומית  (הזכות לביטחון ומניעה מרדיפות) – קבוצות לאום מסוימות שנרדפו בעבר או נרדפות בהווה יכולות לשרוד ולחיות בביטחון רק במדינת לאום משלהן. לדוגמה, הלאום היהודי נרדף במשך 1650 שנה, ועבר גם את השואה. בכל מקום רדפו יהודים, ורק במדינה היהודית הם יכולים לחוש ביטחון.

§        

§       הצדקה על-פי חשיבות הסולידריות – יצירת ערבות הדדית, הסכמיות והזדהות. כדי שמדינה תוכל לשרוד לאורך זמן, צריך שתהיה תחושת שותפות בין האזרחים. הזהות האתנית הייחודית של הלאום מהווה מוקד חזק להזדהות משותפת. יש הטוענים שהסכמתם של רוב אזרחי ישראל על הגדרתה כמדינה יהודית מחזקת את הסולידריות ומסייעת לחוסנה של המדינה.

§        

§       הצדקה על-פי עקרון הכרעת הרוב – עקרון הכרעת הרוב הוא עקרון בסיסי בדמוקרטיה, ולכן הגיוני לעצב את אופי המדינה בהתאם לרצונו של הרוב, כל עוד הוא לא פוגע בזכויות המיעוט.

 

 

שאלה 1 – שאלת ידע פשוטה

הסבר שני הבדלים בין קבוצה אתנית לבין לאום.

 

שאלה 2 – שאלת אירוע

מתחת לקרקעית הים, סמוך לאחד מחופי ישראל, התגלה מאגר גדול של גז טבעי. חברה אירופאית החלה בהכנות לקידוח גז במקום. בתגובה הודיע משרד התשתיות הישראלי, שמאחר והמאגר נמצא בתוך תחומי ישראל, הזכות לקדוח במקום ולהפיק גז מהמאגר תינתן לחברה ישראלית ולא לחברה מחו"ל.

— ציין והצג תנאי אחד לקיום מדינה ריבונית שבא לידי ביטוי בהודעה של משרד התשתיות.

    הסבר כיצד תנאי זה בא לידי ביטוי בקטע.

 

שאלה 3 – שאלת אירוע

צפון אירלנד היא חלק מבריטניה. בערך מחצית מתושבי צפון אירלנד הם ממוצא אירי ומשתייכים לדת הנוצרית הקתולית. המחצית השנייה היא ממוצא אנגלי ומשתייכת לדת הנוצרית הפרוטסטנטית. רוב התושבים ממוצא אירי תומכים במאבק לעצמאות של צפון אירלנד והתנתקות מבריטניה, אך רוב התושבים ממוצא אנגלי תומכים בהמשך האיחוד עם בריטניה.

— ציין והצג את סוג הלאומיות שעליו מתבסס המאבק בצפון אירלנד.

     הסבר כיצד סוג לאומיות זה בא לידי ביטוי בקטע.

 

 

שאלה 4 – שאלת אירוע

 

עם התארכות תוחלת החיים וצמצום הילודה, נוצרה באוסטרליה בעיה של הזדקנות האוכלוסייה. על מנת להתגבר על כך מפעילה הממשלה האוסטרלית תכנית הגירה ליברלית מאד. רוב אישורי ההגירה ניתנים על בסיס כישורים מקצועיים והשכלה.

—  ציין והצג איזה סוג מדינה היא אוסטרליה.

     הסבר כיצד סוג המדינה בא לידי ביטוי בקטע.

 

שאלה 5 – שאלת ידע פשוטה

הסבר שני הבדלים בין לאומיות אתנית לבין לאומיות מדינתית.

 

 

המאפיינים היהודיים של המדינה

 

המאפיינים היהודיים של המדינה כפי שהם מתקיימים באופן מעשי

 

המאפיינים היהודיים של המדינה באים לידי בתחומים הבאים:

§       היבט משפטי נורמטיבי: מערכת המשפט, החוקים והנורמות על פיהם מתנהלת המדינה.

§       היבט המרחב הציבורי: עוסק בהתרחשויות ציבוריות ולא פרטיות

§       בין הציבורי לפרטי: היבט זה בודק כיצד התנהלות המדינה משפיעה על ההתנהלות הפרטית של כל אדם בתחומים מסוימים.

 

היבט משפטי נורמטיבי: מערכת המשפט, החוקים והנורמות על פיהם מתנהלת המדינה.

 

מבחינה משפטית קיימים חוקים שמצהירים על ישראל כמדינה יהודית, ולא רק דמוקרטית.

להלן רשימת חוקים שהמטרות והתוכן שלהם מאפיינים את ישראל כמדינה יהודית, ומבטאים את הדת, הלאום והתרבות היהודית. לגבי כל חוק צריך לדעת: (א) תוכן (ב) מטרה (ג) כיצד מבטא החוק את אופייה היהודי של המדינה (כך יוצגו החוקים להלן).

 

§       חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)

§        

מטרת החוק היא ליצור אחידות בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל, וליצור חיבור בין הלאום היהודי לבין הדת היהודית.

החוק מעניק לבתי הדין הרבניים סמכות בלעדית בישראל לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים לפי ההלכה הדתית היהודית.

חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מסתמך על הדת היהודית ועל הרבנים כסמכות דתית.

(החל מ2010 המדינה מאפשרת נישואין אזרחיים לאזרחים שהם חסרי דת)

 

§       חוק שעות עבודה ומנוחה

§        

מטרות החוק הן לשמור על תנאי העסקה הוגנים, ולשלב את ימי המנוחה עם ימי השבת והחג לפי הדת היהודית.

החוק קובע כללים רבים הקשורים לתנאי העסקה של עובדים, ובין היתר נקבע כי יום המנוחה של עובד יהודי הוא יום שבת. אסור לבעל עסק יהודי לפתוח את העסק שלו בשבת, ואסור לבעל עסק לחייב עובד יהודי לעבוד בשבת.

חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מבטא את מצוות שמירת השבת בדת היהודית.

\

 

§       חוק איסור גידול חזיר

§        

מטרת החוק היא לצמצם עד כמה שאפשר את צריכתו של בשר חזיר בישראל, משום שהחזיר הוא חיה טמאה ביהדות ובאסלאם.

החוק אוסר על גידול חזירים לצורכי שחיטה ואכילה, פרט למספר יישובים של ערבים נוצרים. כמו כן מותר לגדל חזירים בגני חיות ציבוריים, ומותר להחזיק חזירים במכוני מחקר. החוק מתיר מכירה ואכילה של בשר חזיר בישראל.

חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מבטא את האיסור בדת היהודית על אכילת בשר חזיר שהוא חיה טמאה.

 

§       חוק חג המצות (איסורי חמץ)

§        

מטרת החוק היא לצמצם ככל הניתן מכירה וקנייה של חמץ במרחב הציבורי.

החוק אוסר על בעלי עסקים להציג חמץ בפומבי (כלומר בפני הציבור) במהלך חג הפסח, אם החמץ מיועד למכירה או לצריכה. כלומר, מותר למכור כל עוד לא מציגים זאת בפומבי. החוק תקף לגבי יישובים או שכונות שבהם רוב התושבים יהודים.

חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מבטא את מצוות אי אכילת חמץ בפסח שקיימת בדת היהודית.

 

§       חוק חינוך ממלכתי

§        

לפי סעיף 2 בחוק, מטרות החינוך הממלכתי בישראל כוללות בין היתר: "ללמד את תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל; ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה, ולחנך לכבדם"

החוק מדגיש את חשיבות הנחלת התרבות והמורשת היהודית באמצעות מערכת החינוך.

חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מייחס חשיבות עליונה לחינוך היהודי, ולא רק לחינוך הכללי.

 

§       חוק רשות השידור

§        

אחת ממטרות החוק היא להנחיל לציבור ערכים יהודיים לפי המסורת, ההיסטוריה והדת היהודית.

החוק קובע מהן מטרות השידור הציבורי, שאחת מהן היא לחזק את הקשר בין האזרחים היהודים לבין המורשת היהודית שלהם.

חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מדגיש את חשיבות המורשת היהודית, ולא רק את המורשת העולמית.

 

 

§       חוק יסודות המשפט

§        

מטרת החוק היא לקבוע בסיס מוצק ואחיד עבור השופטים, ואחד הבסיסים הוא התרבות היהודית ומורשת ישראל.

החוק קובע שאם יש בעיה משפטית שאין לה מענה בחוקים הקיימים, צריכים השופטים להחליט לגביה ברוח עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.

חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא קובע שהבסיס המשפטי במדינה מסתמך גם על המורשת והתרבות של העם היהודי, ולא רק על ערכים ועקרונות אוניברסליים (כלל-עולמיים).

 

§       חוק השבות

§        

מטרת החוק היא ליצור רוב יהודי באוכלוסייה של מדינת ישראל.

החוק מעניק לכל יהודי את הזכות לעלות לישראל ולקבל אזרחות. זכות זו מוקנית גם לבן זוגו, לילדו ולנכדו של היהודי.

החוק מגדיר מיהו יהודי, כדי לקבוע מי ייהנה מהחוק. מטרת החוק היא לשמור על רוב דמוגרפי יהודי במדינה.

חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מאפשר לכל בני הלאום היהודי לעלות לישראל ולקבל אזרחות.

 

§       חוק האזרחות

§        

מטרת החוק היא ליצור רוב יהודי באוכלוסייה של מדינת ישראל.

החוק קובע מספר תנאים לקבלת אזרחות ישראלית, אחד מהם הוא "מכוח השבות". כל יהודי שעולה לישראל מקבל אזרחות ישראלית. תנאי נוסף מתייחס להתאזרחות, וכולל דרישה לדעת עברית ברמה מסוימת.

חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מעניק עדיפות לבני הלאום היהודי בקבלת אזרחות ישראלית.

 

§       החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם

§        

מטרת החוק היא למצות את הדין עם פושעים נאצים שהיו אחראים לשואה.

חוק זה מאפשר להעמיד לדין נאצים ועוזריהם על פשעים שביצעו נגד יהודים בתקופת המשטר הנאצי.

חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא נותן ביטוי ייחודי לקורבנות הלאום היהודי במלחמת העולם השנייה, למרות שהיו עוד כ-60 מיליון קורבנות בני עמים אחרים.

 

 

 

 

§       חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה

§        

מטרת החוק היא לשמר את זיכרון השואה של העם היהודי.

החוק קובע כי יחול יום זיכרון שנתי קבוע לשואה ולגבורה של העם היהודי במלחמת העולם השנייה. ביום זה יתייחדו אזרחי המדינה עם זכרם של ששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה.

חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מבליט את הנרצחים בני הלאום היהודי, למרות שהיו עוד יותר מ-60 מיליון קורבנות בני עמים אחרים.

 

§       חוק יסוד מקרקעי ישראל

§        

מטרת החוק היא לוודא שאדמות מדינת ישראל לא יימכרו למי שאינו יהודי.

מקרקעי ישראל הם 93% מאדמות המדינה, ומתוכם 17% הן אדמות קק"ל. כל אדמות המדינה אינן ניתנות למכירה אלא לחכירה (שכירות) בלבד. אדמות קק"ל מוחכרות אך ורק ליהודים, משום שהן "אדמות הלאום היהודי", ומשמשות להתיישבות ציונית.

חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מתייחס לאדמות המדינה כאילו הן אדמות הלאום היהודי, ובעיקר משום שבתקנון קק"ל נקבע שאדמות קק"ל יוחכרו (יושכרו) רק ליהודים.


 

 

היבט המרחב הציבורי: עוסק בהתרחשויות ציבוריות ולא פרטיות

 

§       השפה העברית

 

§       פרסום הודעות בשפה העברית

כל מסמך או הודעה רשמית מטעם המדינה צריכים להופיע בערבית ובעברית. החוק מימי המנדט תוקן כך שבמקרים מסוימים יכולה רשות שלטונית לפרסם רק בעברית. בפועל יש מקומות רבים בהם מתפרסמים שלטים רק בעברית, מסמכים רשמיים של מוסדות ציבור כתובים רק בעברית ועוד.

 

§       חקיקה בנוגע לשפה העברית

o      מצד אחד, ישנם חוקים שנותנים עדיפות לשפה העברית:

"חוק האזרחות" קובע כי אדם שמבקש לקבל אזרחות ישראלית הוכח כי הוא יודע ידיעת מה את השפה העברית.

"חוק סדר הדין הפלילי" (1982) קובע כי הליך משפטי במדינת ישראל יתנהל בעברית. אם מוגש לבית המשפט מסמך הכתוב בערבית, אז צריך לתרגם אותו לעברית.

o      מצד שני, ישנם חוקים שמנסים ליצור שוויוניות מבחינת השפה:

ב"חוק התכנון והבנייה" נקבע שהודעה על הפקדת "תכנית מתאר" תתפרסם גם בערבית באזור שבו לפחות 10% מהתושבים הם דוברי ערבית.

ב"פקודת הבטיחות בעבודה" נקבע שהוראות בטיחות במקום עבודה יתפרסמו גם בעברית וגם בערבית.

ב"חוק הבחירות" נקבע כי אפשר להוסיף כיתוב באותיות בערבית על פתקי ההצבעה, זאת בנוסף לאותיות בעברית.

 

עברית וערבית הן השפות הרשמיות של מדינת ישראל, אבל… השפה העברית מקבלת עדיפות.

 

באופן מעשי, ברוב המקרים, המדינה מפרסמת הודעות רק בעברית ושלטי דרכים כתובים רק בעברית. בית המשפט נדרש לעסוק לאחרונה במקרים כאלה, והוא מנסה לכפות על הרשות המבצעת את הפרסום בשתי השפות. כל זה מעיד על העדיפות שמקבלת השפה העברית, ולכן השימוש בשפה העברית הוא מאפיין נוסף של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

 

§       סמלי המדינה

 

§       הדגל

צבעי הדגל הם תכלת ולבן, על פי צבעי הבגד של הכוהן הגדול בבית המקדש. הפסים הכחולים מסמלים את הפסים של הטלית שאִתה מתפללים יהודים, ומגן דוד הוא סמל מההיסטוריה של העם היהודי, מימי דוד המלך.

הדגל מתבסס על ההיסטוריה והדת היהודית, ובכך מאפיין את ישראל כמדינה יהודית.

 

§       סמל המדינה: מנורה וענפי זית

סמל המדינה כולל את מנורת בית המקדש, ואִתה שני ענפי זית שהיו מעליה, מימין ומשמאל. על שער טיטוס ברומא מופיע תבליט של המנורה שאותה לקחו החיילים הרומאים למצעד הניצחון ברומא, אחרי שהחריבו את בית המקדש בירושלים.

הסמל מסתמך על ההיסטוריה של העם היהודי, ובא להראות את הסמליות של המנורה שאז הייתה סמל לחורבן בית המקדש ואובדן העצמאות היהודית בארץ ישראל (אמנם עצמאות חלקית), והיום היא הסמל של המדינה היהודית העצמאית שקמה מחדש.

סמל המדינה מתבסס על ההיסטוריה היהודית, ועל הרצון לעצמאות יהודית בארץ ישראל, ובכך מאפיין את ישראל כמדינה יהודית.

 

§       ההמנון: "התקווה"

מילות ההמנון מבטאות את הגעגועים של העם היהודי לציון, ארץ ישראל, המולדת שממנה גורש, ואת הרצון לעצמאות מדינית מחודשת של עם ישראל בארץ ישראל.

ההמנון מתבסס על ההיסטוריה היהודית, ועל הקשר בין העם היהודי לבין ארץ ישראל, ובכך מאפיין את ישראל כמדינה יהודית.

 

o      תוספת לגבי ההמנון

רק ב-2004 נחקק "חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה" המגדיר את "התקווה" כהמנון הרשמי של מדינת ישראל. מצד אחד, ניגנו ושרו את "התקווה" בכל טקס ציבורי, והיה ברור לכולם שזה ההמנון בפועל. מצד שני, לא רצו להפוך זאת לחוק רשמי, כדי לא לפגוע ברגשות של הציבור הלא יהודי במדינת ישראל.

 

o      ההמנון כדוגמה למאפיין יהודי

ההמנון של מדינת ישראל מתייחס רק לעם היהודי, ולקשר של העם היהודי לארץ ישראל (לאומיות אתנית). מי שלא יהודי לא יכול לחוש הזדהות עם מילות ההמנון.

ההמנון של ארה"ב מתייחס לכל האנשים במדינה. כולם יכולים לחוש הזדהות עם מילות ההמנון, ובמיוחד עם המילים: "ארצם של בני החורין וביתם של האמיצים" (לאומיות מדינתית).

 

§       לוח השנה וימי המנוחה

"חוק השימוש בתאריך העברי" קובע כי בכל מסמך רשמי שמוציאה רשות שלטונית או מוסד ציבורי צריך להשתמש בתאריך העברי בנוסף לתאריך הלועזי. כלומר, נקבעת החשיבות של לוח השנה העברי כמייצג את המדינה היהודית.

החגים היהודיים הינם ימי שבתון רשמיים במדינה.

אין חובה להשתמש בלוח השנה המוסלמי, וגם השימוש בלוח השנה הנוצרי לא נעשה מתוך שילוב הדת הנוצרית, אלא משום שזהו לוח השנה המקובל בעולם.

כלומר, השימוש בלוח השנה העברי מאפיין את מדינת ישראל כמדינה יהודית.וזהו לוח השנה הרשמי.

 

 

 

 

בין הציבורי לפרטי: היבט זה בודק כיצד התנהלות המדינה משפיעה על ההתנהלות הפרטית של כל אדם בתחומים מסוימים. "הסטטוס-קוו"

 

§       מכתב "הסטטוס-קוו"

ביוני 1947 שלח דוד בן-גוריון מכתב מטעם הסוכנות היהודית אל "אגודת ישראל" (מפלגה חרדית). הסוכנות היהודית הייתה למעשה ה"ממשלה" של התנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ ישראל, והיא רצתה להשיג הסכמה עם היהודים החרדים לגבי מעמד הדת במדינת ישראל שעמדה לקום, כדי למנוע מחלוקות בין דתיים לחילוניים.

 

במכתב הובטחו הסדרים בארבעה נושאים:

1.      שמירת כשרות במוסדות ציבוריים, כמו משרדי ממשלה וצה"ל.

2.      שמירת שבת במוסדות ציבור ובמקומות ציבוריים, כמו משרדי ממשלה, תחבורה ציבורית ומרכזים מסחריים.

3.      שמירת המעמד האוטונומי (עצמאי) של החינוך הדתי – מערכת החינוך הדתית תישאר נפרדת ותקבל תקציב מלא.

4.      מתן שליטה בלעדית לבתי דין רבניים לעסוק בענייני נישואין וגירושין של יהודים.

 

§       הסדר "הסטטוס-קוו"

ההסדר מכונה "סטטוס-קוו", ביטוי מהשפה הלטינית שפירושו בתרגום חופשי "שמירה על המצב הקיים".

הסדר הסטטוס-קוו מבוסס על כך שהחילונים והדתיים מכירים בצורך לחיות יחד, למרות חילוקי הדעות. כל ארבעת הנושאים קיבלו תוקף על ידי חקיקה, כמו חוק בתי הדין הרבניים. הבעיה היא שאין בהסדר פתרונות לנושאים שנויים במחלוקת. כל ניסיון לתת פתרון לנושאים שנויים במחלוקת נתקל בעימות חריף בין חילוניים לדתיים.

§       החוקים הקשורים להסדר הסטטוס-קוו

בשנים הראשונות של המדינה נחקקו חוקים הקשורים לכל אחד מארבעת הסעיפים. כל חוק שקשור לשבת, כשרות ונישואין מחייב למעשה את כל אזרחי ישראל היהודים לקיים מצוות דתיות, ובכך פוגע בחופש מדת.

1.      "פקודת מאכל כשר לחיילים" מ-1948 – חוק זה שקובע כי בצה"ל יוגש אוכל כשר, וחוקים נוספים שעוסקים בנושא     הכשרות,  קובעים כי במוסדות ממשלתיים יוגש אוכל כשר בלבד. חוקים אלה מסדירים בחקיקה את נושא הכשרות ממכתב     הסטטוס-קוו.

2.      "חוק שעות עבודה ומנוחה" מ-1951 – חוק זה קובע כי ביום שבת ובימי חג דתיים אסור ליהודי בעל עסק לפתוח את העסק    שלו. ב-1990 נחקק תיקון ל"פקודת העיריות", הידוע כ-"חוק ההסמכה", שמסמיך כל רשות מקומית לקבוע בעצמה איזה     עסקים ואיזה מקומות בילוי יהיו רשאים להיפתח בשבת. חוקים אלה מסדירים את שמירת השבת ממכתב הסטטוס-קוו.

3.      "חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)" מ-1953 – חוק זה נותן שליטה בלעדית לבתי הדין הרבניים על נישואין   וגירושין של יהודים בישראל, וקובע כי הם יתבצעו לפי דין תורה, כפי שהובטח לדתיים במכתב הסטטוס-קוו.

4.      "חוק חינוך ממלכתי" מ-1953 – החוק נותן מעמד אוטונומי (עצמאי) לחינוך הממלכתי הדתי ולזרם החרדי, שמקבל את    תקציבו מהמדינה, אך מכשיר בעצמו את המורים, וקובע חלק מתכניות הלימודים, כפי שהובטח לדתיים במכתב הסטטוס-קוו.

 

שאלה 1 – שאלת ידע פשוטה

הצג שניים מסמלי המדינה, והסבר כיצד הם מבטאים את האופי היהודי של מדינת ישראל.

 

שאלה 2 – שאלת ידע פשוטה

הצג שניים מחוקי המדינה, והסבר כיצד הם מבטאים את האופי היהודי של מדינת ישראל.


 

יהודי התפוצות

האחריות והמחויבות ההדדית של מדינת ישראל והעם היהודי בתפוצות.

הפרק עוסק בקשר שבין מדינת ישראל לבין היהודים בתפוצות – היהודים שאינם חיים בישראל.

האחריות והמחויבות ההדדית של מדינת ישראל ושל העם היהודי בתפוצות

למדינת ישראל יש אחריות ומחויבות כלפי כל היהודים בעולם, גם אלה שאינם חיים בישראל, כי היא רואה עצמה כמייצגת את כלל העם היהודי: המדינה פועלת להנחלת מורשת, חינוך ותרבות יהודיים ליהודי התפוצות; המדינה פונה לממשלות של מדינות אחרות בבקשה להגן על יהודים שסובלים מגילויי אנטישמיות; המדינה פועלת להעלאת יהודים לישראל, לעתים תוך סיכון חיילי צה"ל כמו במקרה של העלאת יהודי אתיופיה.

מצד שני, ליהודי התפוצות יש מחויבות ואחריות כלפי מדינת ישראל, כי מבחינתם המדינה מייצגת את העם היהודי. יהודי התפוצות פועלים ליצירת דעת קהל אוהדת לישראל, והם גם תורמים כסף למדינה למטרות חינוך, רווחה, ביטחון וכדומה.

אחריות המדינה לתפוצות:

במגילת העצמאות נקבע שישראל היא מדינת העם היהודי ושהיא שייכת גם לבני הלאום היהודי החיים מחוץ למדינה ושאינם אזרחי המדינה ושכל יהודי יכול לעלות לארץ: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות".

מחויבות המדינה ליהדות התפוצות באה לידי ביטוי בתחומים הבאים המבטאים את תפישתה כמדינת הלאום של כל העם היהודי:

*חוק השבות וחוק האזרחות מבטאים את ההכרה בזכותו של כל יהודי לעלות לישראל ולקבל בה אזרחות.

*מוסדות רשמיים לטיפוח קשרים הדדיים בין ישראל ליהודי התפוצות,  המטפלים בחיזוק זהותה היהודית של יהדות התפוצות, והעלאת יהודים לישראל.

*הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, שני ארגונים אלה קמו לפני קום המדינה, וב-1955 נחקק חוק המסדיר את פעילותם וקובע את חלוקת העבודה והסמכויות בין שני הארגונים לבין מדינת ישראל. הארגונים פועלים לקירוב לבבות בקרב יהודי התפוצות, לתיאום הקשר בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות, ולסיוע בעלייה ובקליטה.

*השר לענייני תפוצות ושר הקליטה.

 

*המדינה דואגת לשלומם וביטחונם של יהודי התפוצות ומתגייסת במטרה לסייע ליהודים המצויים במצוקה ברחבי העולם. מדינת ישראל רואה את עצמה כאחראית לשלומם של כל יהודי העולם. כאשר מתרחשת צרה בקהילה יהודית מסוימת בעולם, מדינת ישראל עוזרת להם, או שפועלת מול הממשלה של אותה מדינה כדי לעזור להם.

דוגמה: כאשר יהודי אתיופיה נקלעו לצרה במהפכה שהייתה באתיופיה ב-1991, ממשלת ישראל נחלצה לעזרתם, והעלתה אותם במבצע מורכב לארץ.

דוגמה: כאשר נפגעו בתי כנסת בתורכיה, ממשלת ישראל פנתה לממשלת תורכיה כדי שתשפץ אותם, ותדאג להגביר את האבטחה סביב הקהילה היהודית.

*החוק הפלילי של מדינת ישראל מאפשר ענישה של מי שפגע ביהודי על רקע יהדותו גם אם עשה זאת מחוץ לשטחה של המדינה וכלפי יהודי שאיננו אזרח המדינה.

 

 

יחס התפוצות למדינה:

-זהות- רבים מיהודי העולם חשים קרבה והזדהות עם מדינת ישראל על אף היותם אזרחים לכל דבר במדינותיהם. לעיתים הדבר גורם לדילמות של "נאמנות כפולה". נעשים מאמצים לחיזוק הזדהות זו בקרב הדור הצעיר שברבות מהקהילות מזדהה פחות עם ישראל.

-תמיכה פוליטית בישראל-על ידי ארגונים ושדולות המשתדלים להשפיע על ממשלותיהם לתמוך בישראל, למשל ה"שדולה"(הלובי) היהודי משפיע על הקונגרס האמריקאי ,כדי שיתקבלו החלטות לטובת ישראל וע"י ניסיון ליצירת דעת קהל עולמית חיובית ואוהדת על ישראל.

-תמיכה כלכלית- תמיכה של יהדות התפוצות בפעילויות שונות בישראל באמצעות גיוס כספים ותרומות מיהודי העולם והשקעות כספיות במדינה.

– הדור הצעיר ברבות מהקהילות מזדהה פחות עם ישראל ונעשים מאמצים לחיזוק הזדהות זו (פרויקט תגלית, שליחי הסוכנות היהודית וכדומה)

מעמדה של מדינת ישראל בקרב יהדות התפוצות

קיימותשתי גישות בקרב יהדות התפוצות בנוגע למעמד של מדינת ישראל:

1.  גישה הרואה במדינת ישראל מרכז לאומי ותרבותי לעם היהודי כולו.

2.  גישה הטוענת כי יש 2 מרכזים ליהודים: אחד הוא מדינת ישראל, ואחד נמצא בקהילות השונות בעולם, כמו למשל ארה"ב.

§       הדור הצעיר של יהדות התפוצות

הדור הצעיר של יהדות התפוצות מרגיש קשר פחות חזק עם מדינת ישראל, ולכן מדינת ישראל עושה מאמצים לחזק את הקשר, וזאת באמצעות פרויקט "תגלית", שליחים של הסוכנות היהודית ועוד.

§       הוויכוח על מידת המעורבות של יהודי התפוצות בנעשה בישראל

קיימת מחלוקת האם יש לאפשר ליהודים בעולם להתערב בענייניה של מדינת ישראל בנושאים כמו גבולות, התנחלויות, דת ומדינה, מיהו יהודי, גיור ועוד, או שיש לאפשר רק לאזרחי המדינה לעשות זאת.

עמדה 1 – יהודי התפוצות צריכים להתערב בנעשה בישראל

דעה אחת אומרת שיהודי התפוצות צריכים להתערב, משום שמדינת ישראל מייצגת גם אותם, הם חשים קשר רגשי עמוק למדינת ישראל, והם פועלים למען המדינה בגיוס תרומות, בשתדלנות בקרב ממשלות שונות למען מדינת ישראל וכדומה.

עמדה 2 – יהודי התפוצות לא צריכים להתערב בנעשה בישראל

דעה שנייה אומרת שיהודי התפוצות אינם צריכים להתערב, משום שרק אזרח שגר כאן מכיר את השיקולים שיש לשקול כדי לקבל החלטות, ובנוסף מי שלא גר כאן לא נושא בנטל החובות כמו גיוס לצבא או תשלום מיסים. כמו כן, רק אזרח ישראלי שחי כאן צריך לשאת בתוצאות של החלטות גורליות כמו הסכם שלום, יציאה למלחמה וכדומה.

שאלה 1 – שאלת ידע פשוטה

הצגאת האחריותוהמחויבות ההדדית של מדינתישראל ושל העםהיהודי בתפוצות.

שאלה 2 – שאלת ידע פשוטה

הצג שני חוקים או הצהרות המבטאים את הקשר העמוק של מדינת ישראל ליהודי התפוצות.


המיעוטים בישראל

 

מהו מיעוט?

קבוצה של אנשים הנבדלת מקבוצת הרוב במדינה. יש לקבוצה זו מאפיינים לאומיים, אתניים, דתיים, תרבותיים, לשוניים ועוד, השונים מהמאפיינים של קבוצת הרוב.

המיעוטים בישראל:

הערבים: המיעוט הערבי בישראל הוא מיעוט לאומי, אתני, תרבותי, דתי ולשוני. מיעוט זה מכיל מוסלמים, נוצרים, וביחד הם מהווים כ 20% מאזרחי המדינה.

רוב הערבים הישראלים חיים ביישובים נפרדים, ומיעוטם חיים ביישובים מעורבים. האוכלוסייה הערבית ככלל פטורה משירות בצה"ל ע"פ חוק, ורק מעטים מהם מתנדבים לשירות זה. בקרב הבדואים קיים אחוז התנדבות משמעותי יותר, בעיקר ליחידת הגששים ולגדוד הסיור המדברי. הטיעון המרכזי למתן הפטור לערביי ישראל נובע מהדילמה שהם יימצאו בה במצב של לחימה בין מדינת ישראל לבין מדינות ערביות וארגונים פלסטיניים.  מסלול השירות האזרחי/לאומי קיים בישראל אך הוא לא חובה כרגע לאוכלוסייה זו. חלק מהערבים, מתנדבים לשירות לאומי.

 

מאז קום המדינה החברה הערבית הפכה מחקלאית כפרית לחברה שרובה עירונית. שיעור ההשתתפות של ערביי ישראל בשוק התעסוקה נמוך מהממוצע של כל האוכלוסייה במדינה. בין היהודים לערבים יש פערי שכר, מה שגורם לעוני במגזר הערבי, היעדר מקומות תעסוקה, היעדר תעשייה, מכשולים בפני יזמות עסקית ערבית.

אחוז האזרחים הערבים המועסקים בשירות המדינה נמוך מאד יחסית לאחוז שלהם באוכלוסייה. למרות פעולות של הממשלות בנושא בשנים האחרונות ותיקוני חקיקה של הכנסת עדיין יש פערים גדולים בין המצב הכלכלי של ערביי ישראל לבין הרוב היהודי.

רובם של הערבים מזהים עצמם כחלק מהאומה הערבית הגדולה, חלקם הגדול גם מזדהה כפלסטינים. לרבים מהם בני משפחה במדינות ערב. בקרב החברה הערבית בישראל ניתן לזהות מגמות של השתלבות במדינה ובחברה לצד התבדלות והזדהות עם המאבק הפלסטיני נגד מדינת ישראל.  

המוסלמים – רוב הערבים בישראל הם מוסלמים המהווים 90%  מסך הערבים בישראל וכ18% מאוכלוסיית המדינה. מיעוט קטן של המוסלמים מתנדבים בשירות אזרחי או צבאי. מתוך האוכלוסייה המוסלמית, 15%בערך הם בדווים, חלקם הגדול מתגייס לשירות צבאי.             

הנוצרים– מיעוט דתי קטן יחסית, (פחות מ 2% מסך האזרחים במדינת ישראל.)

            רוב הנוצרים בישראל רשומים בסעיף הלאום כערבים, ומאז 2014 ניתנה  להם הרשות להירשם כארמים.

המיעוט הנוצרי חיי ברמה כלכלית גבוהה יחסית .חלק מבני המיעוט הנוצרי משרתים בשרות צבאי או לאומי. 

 

  הדרוזים: הדרוזים הם פחות מ 2% מאוכלוסיית ישראל. מיעוט קטן יחסית, בעל דת ייחודית וסודית.

רובם של הדרוזים גרים בכפרים, באזור הצפון, כלומר בגליל, בחיפה, ובצפון רמת הגולן. רמת הגולן נכבשה על ידי ישראל במסגרת מלחמת ששת הימים והפכה לחלק מהמדינה ב 1981. מרבית הדרוזים ברמת הגולן, בשונה משאר הדרוזים בישראל, רואים עצמם כחלק מהלאום הסורי נמנעים בדרך כלל מקבלת אזרחות ישראלית ומהשתתפות בבחירות.

לדרוזים דת עצמאית ייחודית שמקורה בהתפלגות מהאסלאם השיעי, ועיקריה נשמרים בסוד. הדרוזים מאמינים בנביא יתרו ומסרבים לקבל מצטרפים חדשים לדתם. רובם מגדירים את עצמם כקבוצה אתנית נפרדת ללא שאיפה לאומית מדינית, ונאמנים למדינה בתוכה הם חיים. הם דוברי ערבית, אך רובם לא מגדירים את עצמם כערבים.

הפרנסה הדרוזית השתנתה במהלך תקופת קיומה של מדינת ישראל מכלכלה כפרית, מסורתית, חקלאית, לכלכלה המבוססת על שירותים ותעשייה. גיוסם לצה"ל תורם לשילובם בקרב עובדי המדינה, למרות זאת, המיעוט הדרוזי חווה אותם פערים וקשיים בתעסוקה ופרנסה בישראל כמו המיעוט הערבי.

הדרוזים חייבים להתגייס לצה"ל, ואחוזי הגיוס שלהם גבוהים משל היהודים. רבים מהם משרתים ביחידות מובחרות, בקבע ובקצונה בכירה. עם זאת ישנם דרוזים, על פי הסקרים, המעוניינים לבטל את חובת הגיוס לבני העדה שלהם.

הצ'רקסים:מיעוט ייחודי אחר הוא האוכלוסייה הצ'רקסית המונה כ 4,000 איש בלבד. הצ'רקסים הם במקור מוסלמים סונים מאזור הקווקז. הם שונים משאר המוסלמים בישראל, כי הם דוברי צ'רקסית ואינם רואים עצמם כערבים. הגברים הצ'רקסים מחויבים לשרת בצה"ל בעקבות בקשת ראשי העדה. בנוסף, הם התנדבו לצה"ל בשנים שלפני חובת הגיוס. הם אף סייעו ליישוב היהודי בתקופת המנדט ומלחמת העצמאות. הצ'רקסים מזדהים באופן מלא עם מדינת ישראל ועם זהותם האזרחית הישראלית.

 

מעמד המיעוטים במדינת ישראל על פי הכרזת העצמאות:

שתי התייחסויות בהכרזת העצמאות למעמד המיעוטים:

כאזרחים שווי זכויות:

"מדינת ישראל… תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין…"

"תקיים חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות."

ישראל מעניקה לכל אזרחיה זכויות פרט מלאות ושוות.

החוק אוסר אפליה בקבלה לעבודה על בסיס דתי או לאומי.

כקבוצה:

"אנו קוראים… לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל … ליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ולשווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים".

יש פה הצהרה על כוונה לממש את השוויון הפוליטי של מיעוט זה כפרטים וכקבוצה.

ישנה אפשרות נרחבת לביטוי תרבותי ודתי במרחב הציבורי ובהיבטים המוסדיים.

המתח בין מימוש זכויות אלה לאופייה היהודי של המדינה:

הכרזת העצמאות מציגה את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית, אך מצד שני מחויבת לשמור על שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה. שתי הגדרות אלה עומדות לעיתים בסתירה אחת לשנייה כאשר מדובר במיעוטים הלאומיים של מדינת ישראל. מדינת ישראל שואפת לשמור על זהותה היהודית, לשמור על רוב יהודי, לקיים תרבות יהודית וגם מחוקקת חוקי מדינה הנותנים ביטוי להיותה מדינה יהודית. מצד שני, במדינת ישראל חיים כיום כמיליון אזרחים ערבים, המהווים כ 20% מאוכלוסיית המדינה. מדובר במיעוט שווה זכויות, אשר טוען כי נתקל לעיתים ביחס מפלה מצד מוסדות המדינה וחלקים מהאוכלוסייה היהודית.

 

 

זכויות המיעוטים בישראל – במרחב הציבורי ובמוסדות

כאמור, במגילת העצמאות הכירה מדינת ישראל בזכויות הייחודיות של המיעוטים ולא התעלמה מזהותם הלאומית. המגילה מבטיחה לקיים שוויון זכויות וכן את חירויות הפרט. יש להבדיל בין זכויות הניתנות לכל אדם באשר הוא אדם כמו שוויון וחירות ובין זכויות המוענקות לקבוצות המיעוט כקבוצה. זכויות קבוצה אינן זכויות המוענקות לכל אדם ואדם אלא רק למיעוטים במטרה להגן על ייחודם כקבוצה. המיעוטים בישראל זכאים לזכויות אדם כמו כל אזרח בישראל ובנוסף לכך מוענקות להם זכויות קבוצה (הנקראות גם זכויות מיעוטים) לשמירה על זהותם וייחודם. עם זכויות אלה נמנות:

  1. בתחום השפה- הכרה במעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית בישראל, בהמשך לנורמה שנקבעה בתקופת המנדט הבריטי. משרדי הממשלה המפרסמים מידע לציבור דואגים לתרגם אותו גם לערבית. תקנות הבטיחות, שילוט בכבישים ומידע הנוגע לבחירות חייב להיות מתורגם גם הוא לערבית.

 

  1. בתחום החינוך-מערכת חינוך נפרדת: בחוק חינוך ממלכתי 1953, נקבע כי במוסדות חינוך לא יהודיים תותאם תכנית הלימודים וקביעת ספרי לימוד לכאלה המותאמים לאורחות החיים המיוחדים. המדינה פועלת לשמר ולקדם את התרבות של המיעוטים בתחום החינוך. בישראל הוקמו מוסדות חינוך בשפה הערבית המיועדים לאוכלוסייה הערבית והדרוזית מגן הילדים ועד לבתי הספר העל יסודיים. זוהי מערכת חינוך ממלכתית הפועלת במימון ציבורי מלא ותלמידיה לומדים בשפה הערבית. יש להדגיש כי לדרוזים מערכת חינוך נפרדת מהערבית בה מלמדים בין היתר את המורשת הדרוזית. כמו כן, פועלת מערכת חינוך פרטית של בתי הספר הנוצרים הזוכה למימון ציבורי חלקי. התלמידים הערבים והדרוזים לומדים מקצועות לימוד שהם ייחודיים לחברה ולתרבות הערבית והדרוזית. הם לומדים ספרות, דת, מורשת והיסטוריה המותאמות להם לצד מקצועות לימוד משותפים כמו אזרחות, מתמטיקה, אנגלית ומדעים.
  2. בתחום הדת וחופש הפולחן. כאמור, במגילת העצמאות מובטח חופש דת במדינת ישראל. ישנה הכרה בחופש הפולחן של אזרחי מדינת ישראל, יהודים ולא יהודים כאחד. זכותם של המיעוטים לקיים את מצוות דתם ולחגוג את חגיהם במועדם על פי המצוות והטקסים המקובלים עליהם. החקיקה בישראל מכירה בימי החג והמועד של כל הדתות המוכרות על ידי המדינה כימי מנוחה אפשריים עבור בני דתות אלו. עובד שהוא בן דת מיעוט רשאי לבחור בין חופשה בחגי ישראל לבין חופשה בחגיו שלו. עוד אוסר החוק על אפליית עובד בשל אי רצונו לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו. מדינת ישראל מממנת חלק משירותי הדת של הקבוצות השונות. המשרד לשירותי דת מקצה תקציבים לבנייתם ולהחזקתם של מוסדות דת ובתי תפילה והמדינה משלמת משכורות לכוהני הדת ולבעלי התפקידים השונים.

כל ענייני האישות (נישואין וגירושין) מנוהלים בישראל על פי הדין הדתי ועל ידי מוסדות דתיים. היהודים כפופים ל"חוק בתי דין רבניים" ואילו המוסלמים כפופים ל"חוק בתי דין שרעיים". מדינת ישראל מכירה גם במעמדם של בתי הדין הכנסייתיים ובסמכויות השיפוט שלהם לגבי בני דתם בענייני נישואין וגירושין, מזונות, ירושה, אימוץ ואחזקת ילדים. גם המעמד הרשמי של הדרוזים מנוהל על ידי בתי דין מיוחדים שהוכרו בידי המדינה ב"חוק בתי דין דרוזים". חופש הפולחן הדתי מעוגן גם בחוק השמירה על המקומות הקדושים. יש להדגיש כי בניגוד למדינות מסוימות בעולם, ישראל אינה מגבילה בניית מבנים דתיים, לבוש דתי, והיא מכבדת מנהגים דתיים של קבוצות מיעוט.

 

  1. הזכות לייצוג פוליטי: כפי שהובטח במגילת העצמאות, קבוצות המיעוט יכולות להתארגן פוליטית במפלגות משלהם, כדי שיישמרו האינטרסים של המיעוטים בכנסת. ואכן, ישנן בישראל מפלגות ערביות. יש להדגיש כי הדרוזים בישראל מצביעים באופן מסורתי למפלגות ציוניות ולא למפלגות ערביות.

 

כיצד באות לידי ביטוי זכויות אלה במרחב הציבורי ובמוסדות?

במרחב הציבורי באה לידי ביטוי הזכות לשפה (למשל בפרסומים רשמיים, שלטים, שטרות ותעודות זהות) וכן ימי המועד של המיעוטים מוכרים להם כימי חופשה כך שהמרחב הציבורי הישראלי מושפע במידה מסוימת מזכויות המיעוטים.

בהיבט המוסדי אנו מציינים את מוסדות הדת ואת מוסדות החינוך המותאמים במיוחד לצורכיהם של המיעוטים (בתי דין, מערכות חינוך נפרדות). יש לציין כי מוסדות אלה מתוקצבים על ידי מדינת ישראל.

לסיכום, בפרק זה הוצגו מאפיינים של קבוצות המיעוט הלאומי ונדון מעמדן של קבוצות אלה ביחס לקבוצת הרוב היהודית. מצאנו כי בישראל, כמו ביתר מדינות הלאום הדמוקרטיות, הרוב הלאומי היהודי משפיע על עיצוב המרחב הציבורי ועל סמלי המדינה, כאשר למיעוטים יש זכויות פרט ומוענקות להם זכויות קבוצתיות בעיקר בתחום החינוך, הדת והשפה. יחסי הרוב והמיעוט בישראל מהווים מוקד קבוע לחילוקי דעות בחברה הישראלית.

 

 

\

 

 

 

 

השסע הלאומי בישראל  (ואתגר החיים המשותפים)

שסע = קו גבול חברתי המבדיל וחוצה חברה למחנות וגורם למתח בין המחנות.

בהכרזת העצמאות ראינו כי האבות המייסדים של המדינה הגדירו את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ואכן למדינת ישראל יש מאפיינים רבים המעידים על כך שהמדינה היא מדינה יהודית.
לדוגמא : רוב האוכלוסייה הגרה בישראל שייכת ללאום היהודי.

בנוסף לקבוצת הרוב היהודית גרות בשטח מדינת ישראל [לא כולל יהודה, שומרון וחבל עזה],  עוד מספר קבוצות מיעוט שהגדולה שבהם היא המיעוט הערבי [ערבים מוסלמים ונוצרים].

השסע הלאומי מתייחס למתח, פיצול, חיכוך בין יהודים וערבים בישראל (בקווי 1967)

השסע נובע מסיבות היסטוריות, דתיות, חברתיות, פוליטיות.

הגורמים לשסע:

 1) הסכסוך היהודי-ערבי והישראלי-פלסטיני :
בסוף המאה ה-19 קמה התנועה הציונית שקראה ליהודים לעזוב את הגולה ולעלות לארץ ישראל. ואכן בשנת 1881 הגיעה לארץ העלייה הראשונה ואחריה הגיעו יהודים רבים נוספים. ככל שגדל מספר היהודים בארץ והתחזקה ההתיישבות היהודית, כך גם גברה ההתנגדות הערבית להתיישבות היהודית. כאשר קמה מדינת ישראל, החריפה ההתנגדות הערבית, ובמלחמת העצמאות ניסתה התנגדות זו למנוע בכוח את הקמת המדינה. במהלך המלחמה ברחו וגורשו כ-700,000 ערבים שחיו בארץ ישראל והם עברו להתגורר בארצות ערב ובשטחי יהודה, שומרון ועזה. ערבים אלו הפכו לפליטים, שהצהירו על רצונם לחזור לכל המקומות מהם ברחו וגורשו. במלחמת ששת הימים הצליח צה"ל לכבוש את שטחי יהודה, שומרון ועזה, ומדינת ישראל מצאה את עצמה שולטת בשטחים, בהם גרו מאות אלפי ערבים פלסטינים שגורשו במלחמת העצמאות משטחי מדינת ישראל, ועתה הם היו תחת שלטון צבאי ישראלי. עובדה שהחריפה עוד יותר את השסע הלאומי. 

2) ההתנגשות בין הזהות הלאומית והזהות האזרחית  :
הערבים שנשארו בגבולות מדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות, קיבלו אזרחות ישראלית, והם היו מחויבים למדינה ולחוקיה, אולם הם נאלצו להתמודד עם מצב חדש. בעבר הם היו הרוב במדינה והיהודים היו המיעוט. ואילו לאחר מלחמת העצמאות היהודים הפכו לרוב והם הפכו למיעוט. מצבם של הערבים בישראל היה עדין במיוחד משום שהם חיו במדינה שהייתה בעימות עם שאר מדינות ערב.

המתח בין ערביי ישראל ומדינת ישראל התחזק גם בגלל העובדה שמדינת ישראל שלטה בערביי השטחים על ידי שלטון צבאי, וכידוע ערביי ישראל קשורים לערביי השטחים בקשרי דם, דבר שרק הגביר עוד יותר את השסע הלאומי. ערביי ישראל מאשימים את מדינת ישראל במצב של אחיהם הערבים בשטחים. לטענתם מדינת ישראל פוגעת באחיהם בשטחים ולכן הם תומכים בהקמת מדינה פלסטינית שבה יגורו אחיהם ערביי השטחים [מדינה שתקום לצד ישראל]. תמיכה זו של ערביי ישראל באחיהם הגרים בשטחים גורמת לכך שחלק מהציבור היהודי במדינת ישראל חושב שערביי ישראל אינם נאמנים למדינה וכי נאמנותם לאחיהם בשטחים קודמת לנאמנותם למדינה. רגשות אלו כמובן אינן מפחיתות מרמת השסע הלאומי ואף מגבירות אותו.

 

3) מדינת ישראל = מדינת לאום יהודית :  
מדינת ישראל מדינת לאום יהודית על האזרחים הערבים בישראל. העובדה שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, גורמת לכך שערביי ישראל חשים לפעמים שמדינת ישראל אינה מדינתם. הם רואים בחוק השבות חוק המפלה את היהודים לטובה. משום שיהודים העולים ארצה מקבלים אזרחות ישראלית אוטומטית, ואילו ערבים שרוצים להיכנס לישראל, נתקלים בבעיות רבות. בנוסף, הערבים מרגישים שהם אינם מקבלים נתח שווה מהעוגה התקציבית בישראל. הערבים טוענים שרוב כספי המדינה מגיעים למגזר היהודי, בעוד שהמגזר הערבי מצוי במצוקות רבות. היהודים בישראל נהנים לא רק מכספי המדינה אלא הם מקבלים סיוע נדיב גם מהיהודים בחו"ל, דבר המגביר עוד יותר את הפערים בין היהודים והערבים. ערביי ישראל שואפים לבטל את הדגשת היסודות האתניים היהודיים בישראל, ורוצים להפוך את מדינת ישראל למדינת כלל אזרחיה. ושאיפה זו נתפסת כאיום מצד היהודים על אופייה היהודי של מדינת ישראל. 

 כיצד השסע בא לידי ביטוי?

הביטוי לשסע הינו ב:  עוינות הדדית, מתחים, אפליה.

1)     בישראל ישנם חוקים המאפיינים את ישראל כמדינה יהודית, היוצרים הרגשת אפליה בקרב הערבים כגון :
א. חוק השבות וחוק האזרחות– מאפשרים ליהודים לעלות לישראל ולקבל אזרחות אוטומטית.
ב. חוק שירות הביטחון – פוטר את הערבים משירות בצה"ל  ומשום כך הם אינם זכאים להטבות  המוענקות ליוצאי צבא [סיוע ברכישת דירות/קבלה לשרות הציבורי].
ג. חוק מעמד הסוכנות היהודית – רק יישובים יהודים מקבלים סיוע בקליטת עלייה והתיישבות. 

 

2) אפליה ממוסדת במדיניות :
א. מערכת החינוך היהודית בישראל מקבלת תקציבים  גדולים מזו הערבית. ומשום כך נוצר פער גדול לטובת    החינוך היהודי המתבטא בסופו של התהליך באחוזי נשירה גבוהים של תלמידים במגזר הערבי, ותוצאות נמוכות יותר בבחינות הבגרות ובזכאות לתעודת בגרות.

ב. הקצאת תקציבים לא שוויונית בתחום הרווחה –  למרות רמת העוני הגבוהה במגזר הערבי בישראל

3) אפליה ממוסדת בהתיישבות :
א. מדיניות ההתיישבות של קק"ל [אין מחכירים קרקעות   לאום ללא יהודים].

ב. מדיניות הקצאת קרקעות של מנהל מקרקעי ישראל      מפלה לטובה את ההתיישבות החקלאית היהודית  [יישובים ערביים מקבלים רק 19% מסך הקרקעות המיועדות לחקלאות, למרות שהיישובים הערביים  מהווים 86% מכלל היישובים הכפריים].  [גבוהה פי 3    מזו בקרב היהודי], התקציבים של הרווחה נמוכים מאלו אצל היהודים [פחות עובדים סוציאליים]. 

4. קיימת גם אפליה חברתית כלפי הערבים, שבאה לידי ביטוי בחיי היומיום :
לדוגמא ביחס למקום המגורים- ישנה לעיתים התנגדות למגורים של ערבים בשכונות יהודיות.

על אף השסע רוב ערביי ישראל מעוניינים לשמור על אזרחותם הישראלית אף אם תקום מדינה פלשתינית.

דרכי התמודדות עם השסע הלאומי:

1.      חינוך כל המגזרים לסובלנות ולקבלת האחר במדינה יהודית ודמוקרטית.

2.      הקפדה על זכויות הפרט והענקת זכויות תרבותיות מסוימות.

3.      קיום ייצוג הולם בשירות המדינה ובחברות ממשלתיות

4.      מדיניות של העדפה מתקנת והקצאת משאבים מיוחדים הנהוגה בישראל בכמה תחומים כלפי המיעוט הערבי.

5.      הנהגת שיטת בחירות יחסית המאפשרת ייצוג בכנסת לקבוצות השונות. 

 

 

 

 

דמוקרטיה

 

                                                    עקרון שלטון העם

 

עקרון שלטון העם פירושו שהעם(כלל האזרחים), הוא הריבון והוא מקור הסמכות השלטונית. העם מעביר את הריבונות מרצונו החופשי אל נציגים שהוא בוחר לפרק זמן קצוב וקבוע מראש. הנציגים שבשלטון אמורים למלא אחר רצון האזרחים, ולאזרחים יש אפשרויות נוספות להשפיע על השלטון.

 

§       סוגי דמוקרטיה

·       דמוקרטיה ישירה

הכוונה היא לשיתוף פעיל של האזרחים בקביעת המדיניות ובקבלת ההחלטות. כלומר, כל האזרחים שולטים ביחד, עורכים דיונים, ומקבלים ביחד החלטות. באתונה הייתה דמוקרטיה ישירה לפני כ-2500 שנה. בעידן המודרני אין שום אפשרות לקיים דמוקרטיה ישירה. הדבר הכי קרוב לכך הוא משאל עם.

 

·       דמוקרטיה ייצוגית (עקיפה)

האזרחים בוחרים נציגים אשר יקבעו מדיניות ויקבלו החלטות עבור כל האזרחים. חשוב שלכול הקבוצות במדינה יהיו נציגים מטעמם בשלטון. הדמוקרטיה הייצוגית היא זו שקיימת כיום בכול המדינות הדמוקרטיות בעולם.

 

·       הקשיים בקיום דמוקרטיה ישירה היום

1. האוכלוסייה כוללת מיליוני אנשים. אין אפשרות טכנית לכנס את כולם לדיון.

2. רוב הציבור עסוק בפרנסתו. אין לו זמן להתעסק בכל הנושאים הקשורים במדינה.

3. מדינה מתעסקת עם בעיות רבות מתחומים שונים. לרוב הציבור אין את הידע והכישורים הנדרשים.

 

§       משאל עם – הגדרה

משאל עם פירושו שרשויות השלטון מפנות שאלה אחת לכל אזרחי המדינה בנושא מרכזי מאד, והעם נדרש לענות בעד או נגד.

המענה על השאלה מתבצע כמו בבחירות באמצעות הצבעה בקלפי, אך במקום פתק של מפלגה שמים פתק של בעד או נגד. החלטת העם מחייבת את הממשלה, אלא אם כן נקבע שמשאל מייעץ בלבד.

 

 

 

·       נימוקים בעד משאל עם (יתרונות)

 

1. התשובה המתקבלת במשאל עם משקפת את עמדת הציבור בנושא מסוים, לעומת הבחירות בהן יש הרבה נושאים.

2. בבחירות הנבחרים יכולים להבטיח הרבה הבטחות ולא תמיד לקיימן. במשאל עם השלטון מחויב לבצע את הדברים. (משאל מחייב ולא מייעץ).

3. חיזוק עקרון ההשתתפות הפוליטית – הציבור המשתתף במשאל עם מרגיש שביכולתו להשפיע על קבלת ההחלטות במדינה.

4. משאל עם מאפשר להכריע בנושאים השנויים במחלוקת באמצעות הצבעה הוגנת, וכך למנוע פילוג בעם. אם ההחלטה מתקבלת באמצעות הצבעה הוגנת של משאל עם, אז הצד המפסיד לא יוכל לבוא בטענות.

5. ההכרעה באמצעות משאל עם נותנת לממשלה לגיטימציה למימוש מדיניותה.

הממשלה תוכל לטעון שזה מה שרוב הציבור רוצה.

 

·       נימוקים נגד משאל עם (חסרונות)

 

1. משאל עם עוקף את הפרלמנט ופוגע בסמכותם של חברי הפרלמנט לקבל החלטות.

הדבר מהווה הבעת אי אמון של העם בנבחרי הציבור.

2. משאל עם מהווה הסרת אחריות מצד השלטון – במקום שהשלטון יקבל החלטות, הוא מעביר את האחריות לציבור.

3. משאל עם דורש תשובה של בעד או נגד, ללא אפשרות של תשובה אחרת, וללא אפשרות לנמק את התשובה.

4. במשאל עם ניסוח השאלה נעשה על ידי רשויות השלטון.

קיים חשש שניסוח השאלה יהיה מניפולטיבי, כך שהציבור יתמוך בעמדת הממשלה.

5. משאל עם יכול לגרום לקרע בעם ולהחריף את השסעים הקיימים, משום שמתקבלת תשובה נחרצת.

במשאל העם אין אפשרות למשא ומתן פוליטי שיכול להוביל לפשרה.

 

§       בחירות דמוקרטיות – הגדרה

בחירות הן הליך פוליטי באמצעותו בוחרים את השלטון במדינה דמוקרטית. כדי שהבחירות ייחשבו לדמוקרטיות חייבים להתקיים בהן חמישה תנאים: כלליות, חשאיות, מחזוריות, שוות, התמודדות חופשית.

 

 

 

 

 

 

 

התנאים לקיום בחירות הוגנות ודמוקרטיות

 

כ – כלליות: כל האזרחים במדינה רשאים לבחור ולהיבחר בבחירות הכלליות לבית הנבחרים (בית המחוקקים).

ח – חשאיות: אף אחד לא יכול לדעת מה הצביע הבוחר, פרט אליו כמובן, כדי למנוע הפעלת לחץ עליו.

מ – מחזוריות: הבחירות מתקיימות במרווחי זמן ידועים וסדירים הקבועים בחוק.

ש – שוויוניות: לכל מצביע יש קול אחד בלבד, וכל קול שווה לקול של אזרח אחר.

ה – התמודדות חופשית: אסור למנוע ממועמד להתחרות בבחירות, ואסור לפגוע או לאיים על מועמד בבחירות. צריכה להיות התמודדות הוגנת בין שני מועמדים לפחות, תוך שמירה על זכויות הקשורות למערכת בחירות כמו חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, חופש האסיפה, חופש הביטוי, חופש העיתונות וכדומה.

 

 

·       העקרונות השונים המתקיימים באמצעות בחירות

 

o      עקרון שלטון העם – העם בוחר את הנציגים שלו בשלטון.

o      עקרון הגבלת השלטון – השלטון יכול להפסיד בבחירות, ובכך כוחו מוגבל.

o      עקרון הפלורליזם – בבחירות יש מפלגות רבות וייצוג לכל הקבוצות באוכלוסייה.

o      עקרון ההסכמיות – חילופי שלטון באמצעות בחירות מהווים הסכמה בקרב הציבור על כללי המשחק.

o      עקרון ההשתתפות הפוליטית של האזרחים – בחירות הן פעולה בסיסית של השתתפות פוליטית מצד האזרחים.

 

·       אחוז החסימה

אחוז מינימלי מסוים מהקולות הכשרים שנספרו בבחירות לבית הנבחרים. מפלגה צריכה לעבור את האחוז הזה כדי לזכות לייצוג כלשהו בפרלמנט. אחוז החסימה יכול להתקיים אך ורק בשיטת בחירות יחסית. המטרה היא לצמצם את מספר המפלגות בפרלמנט.

בישראל אחוז החסימה הוא 3.25%. מפלגה שקיבלה פחות מ-3.25% מסך כל הקולות הכשרים, לא נכנסת לכנסת.

 

·       שיטות בחירות

בישראל שיטת הבחירות היא רשימתית, ארצית ויחסית.

1. איך נבחרים

שיטה רשימתית: המצביעים בוחרים במפלגה שרשימת המועמדים שלה נקבעה מראש בבחירות הפנימיות של המפלגה (פריימריז), או בדרך אחרת על ידי המפלגה בעצמה.

2. חלוקת אזורי בחירה

שיטה ארצית: כל הארץ מהווה אזור בחירה אחד לצורך חישוב תוצאות הבחירות, והבחירות מתקיימות באותו מועד בכל המדינה.

3. חישוב התוצאות

שיטה יחסית: חלוקת המושבים בפרלמנט מותאמת באופן יחסי למספר הקולות שכל מפלגה קיבלה, בתנאי שעברה את אחוז החסימה. מפלגה שקיבלה 10% מקולות הבוחרים תזכה ב-10% מהמושבים בפרלמנט.

 

 

שאלה 1 – שאלת ידע פשוטה

הצג שנייתרונות לקיום משאל עם במדינה דמוקרטית.

שאלה 2 – שאלת ידע פשוטה

הצג שניחסרונות לקיום משאל עם במדינה דמוקרטית.

שאלה 3 – שאלת אירוע

בסודן היה סכסוך ממושך בין תושבי צפון המדינה לבין תושבי דרום המדינה. כדי לסיים את הסכסוך, הוחלט לערוך משאל עם בקרב תושבי הדרום שבו יחליטו תושבי הדרום אם הם רוצים להיפרד מהצפון, ולהקים מדינה משלהם.

משאל העם התקיים, ו-90% מהמשתתפים הצביעו בעד הקמת מדינה נפרדת.

—  ציין והצג עקרון דמוקרטי שהתממש בתהליך שהתרחש בסודן.

     הסבר כיצד עקרון זה בא לידי ביטוי בקטע.

שאלה 4 – שאלת ידע פשוטה

הצג שניתנאים הכרחיים לקיום בחירות דמוקרטיות.

שאלה 5 – שאלת ידע פשוטה

הצג שניעקרונות הבאים לידי ביטוי במהלך בחירות דמוקרטיות.

 

 

 

 

 

 

 

תפיסות דמוקרטיות-עמדות לגבי אופייה הרצוי של מדינת ישראל אופי וזהות אזרחית

 

הקדמה:

-התפיסות הדמוקרטיות מתבססות על הרעיון הדמוקרטי, המכיר בריבונות העם ורואה באדם ערך מרכזי. שלוש התפיסות מתייחסות למימוש טובתו של האדם, מימוש יכולותיו וזכויותיו.

-המרחב האזרחי במדינה הדמוקרטית מכיל שלושה מרכיבים: פרטים, קבוצות תרבותיות וקולקטיב(העם).המדינה צריכה להתייחס לכל המרכיבים הללו ולשקלל ולאזן בין האינטרסים השונים שלהם.

-סוגי התפיסות הדמוקרטיות נבדלים זה מזה בהשקפת העולם לגבי המרכיב הדומיננטי העומד בבסיס המערכת הפוליטית/המשפטית במדינה.(האזרחים כפרטים, הציבור כולו כקולקטיב, הקבוצות התרבותיות השונות)

התפיסות אינן נמצאות על פני רצף. אלו שלוש תפיסות עולם המדגישות אינטרסים שונים ויכולות להשפיע בו זמנית על התנהלותה של המדינה בסוגיות שונות.

 

דמוקרטיה ליברלית –אינדיבידואלית.

שמה דגש על היחיד, האינדבידואל ונותנת מקום מרכזי לזכויותיו וחירויותיו של כל פרט.

לפי תפיסה זו תפקידה של המדינה מצטמצם להגנה על זכויותיהם של היחידים. למדינה אין תפיסה ערכית משלה אותה היא רוצה להנחיל לאזרחים.

זכויותיו וחירויותיו של הפרט ימומשו באופן מיטבי, כאשר המדינה תתייחס אל האדם כאינדבידואל.

הקושי:

מימוש קיצוני של סוג זה של דמוקרטיה עלול להקשות על קיומה של מסגרת מאחדת ועל יצירת תחושת זהות משותפת לאזרחי המדינה.

כמו כן דגש על האינטרס האינדבידואלי בלבד עלול לפגוע גם ביכולתן של קבוצות אתניות תרבותיות לשמור על ייחודן .

 

דמוקרטיה רפובליקנית

שמה דגש על הציבור הקולקטיב(בין אם קיים באופן טבעי, היסטורי, לפני המדינה ובין אם התהווה במסגרת המדינה)ונותנת מקום מרכזי לטוב המשותף.

סוג זה של דמוקרטיה מדגיש את קיומו של אינטרס מאחד וערכים משותפים, שנקבעים ע"י ציבור האזרחים המרכיבים יחד את הקולקטיב.

למדינה  יש ייעוד ערכי משותף וכל אזרח משתתף בהגשמתו. אינטרס קולקטיבי זה והרצון להבטיח את מימושו של הטוב המשותף משפיעים על הדרך בה מתנהלת המדינה.

תפיסה זו מעודדת סולידריות חברתית ורואה חשיבות במעורבות אזרחית לקביעת הטוב הציבורי המשותף.

זכויות האדם ימומשו באופן מיטבי, כאשר תהיה התייחסות אל האדם כחלק מהקולקטיב. האדם יוכל לממש את עצמו בדרך המיטבית רק במסגרת הקולקטיב.

 

הקושי:

מימוש קיצוני של סוג זה של דמוקרטיה עלול לפגוע באופן בלתי מידתי בחירויות הפרט ובזכויותיו והוא מביא להדרה ולהחלשה של פרטים וקבוצות באוכלוסייה שאינם שייכים לקולקטיב הדומיננטי.

 

דמוקרטיה רב תרבותית

שמה דגש על מורכבותה של החברה, המכילה קבוצות תרבותיות שונות ונותנת מקום מרכזי לייחודיות של כל קבוצה. הקבוצות נתפסות על ידי המדינה כשוות זו לזו.

המדינה שמה לה למטרה לאפשר לכל קבוצה לממש את הערכים הקבוצתיים שלה, תוך הדגשת המעמד האזרחי המאחד בין חברי הקבוצות השונות, זאת כדי להבטיח קיומה של תרבות פוליטית משותפת למרות ההבדלים התרבותיים הקיימים בין הקבוצות.

זכויותיו של האדם ימומשו באופן מיטבי ,כאשר ימומשו טובתן של הקבוצות התרבותיות השונות.

הקושי:

מימוש קיצוני של סוג זה של דמוקרטיה עלול להקשות על קיומה של מסגרת מאחדת ועל יצירת תחושת זהות משותפת בין האזרחים. כמו כן יכולות להיפגע זכויותיו של הפרט.

 

עקרון הכרעת הרוב 

 

§       עקרון הכרעת הרוב – הגדרה

ההחלטות במדינה דמוקרטית צריכות להתקבל על סמך דעת הרוב. כולם רשאים להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות, אבל הרוב מכריע. כולם צריכים לכבד ולקיים את ההחלטה. זוהי הדרך הטובה ביותר לפתור מחלוקות בדרכי שלום.

הרוב צריך לדעת להכריע בכל נושא בלי לפגוע בזכויות המיעוט. כלומר, הרוב צריך לשמור על כללי המשחק המאפשרים למיעוט להפוך לרוב בהזדמנות אחרת: בחירות דמוקרטיות, חופש ההתארגנות, חופש ההפגנה, חופש הביטוי וכדומה.

 

§       עריצות הרוב

עריצות הרוב פירושה שהרוב מנצל בצורה לא דמוקרטית את הכוח שיש לו, פוגע בזכויות אדם בצורה בלתי מידתית, ומקבל החלטות שימנעו מן המיעוט את האפשרות להפוך לרוב בהמשך. למשל, שינוי בהליך הבחירות, פגיעה בחופש הביטוי, חופש ההתאגדות וכדומה.

 

§       חשיבות עקרון הכרעת הרוב (נימוקים להצדקת הכרעת הרוב)

החלטת הרוב קרובה יותר להחלטת העם. מבחינה מספרית הרוב קרוב יותר לסך האזרחים (עקרון שלטון העם)

החלטת הרוב מבטיחה יציבות שלטונית ללא הפיכות אלימות. (עקרון ההסכמיות)

הכרעת הרוב מאפשרת קבלת החלטות בדרכי שלום.

 

§       המונח "רוב" – הגדרה

·       רוב רגיל – ההחלטה שמתקבלת היא זו שקבלה את רוב הקולות מקרב מי שהשתתף בהצבעה בפועל. לדוגמה: חוק התקבל בכנסת בקריאה שלישית ברוב של 30 חברי כנסת מתוך 40 שהשתתפו בהצבעה.

·       רוב מוחלט – רוב הקולות: יותר מ50% מבין כלל בעלי זכות ההצבעה. לדוגמה: הצבעת אי אמון של הכנסת בממשלה מחייבת רוב של 61 חברי כנסת ויותר.

·       רוב מיוחס: יותר מ 50% מבין כלל בעלי זכות ההצבעה כפי שנקבע מראש. לדוגמה: כדי לשנות סעיף בחוקה בארה"ב נדרשת הצבעה של 2/3 מחברי בית הנבחרים.

 

שאלה 1 – שאלת ידע מורכבת

הצג את עקרון הכרעת הרוב.

הסבר כיצד שיטת הבחירות היחסית עלולה לפגוע בעיקרון הכרעת הרוב.

 

שאלה 2 – שאלת אירוע

בית המשפט העליון של ארה"ב אישר את רפורמת הבריאות של הנשיא אובמה ברוב של 5 שופטים מול 4.

   ציין והצג את העיקרון הדמוקרטישבאמצעותו התקבלה הכרעת הדין בבית המשפט העליון.

     הסבר כיצד עקרון זה בא לידי ביטוי בקטע.

 

 

 

 

 

 

 

כניסה למערכת
שינוי גודל גופנים
ניגודיות